מנזר סנט ניקולאס של החתולים נחשב כמקלט קדוש לחתולים בקפריסין, זאת מכיוון ששמו נקשר לבעל חיים זה כמעט 2000 שנה.
המנזר המקורי הוקם בשנת 327 לספירה על ידי קלוקרוס Kalokeros , המושל הביזנטי הראשון של קפריסין, ופטרוניה של סנט הלנה, אמו של קונסטנטין הגדול. באותה תקופה, בצורת הושפע האי כולו בצורה איומה מסיוט כשהוצף בנחשים ארסיים שהפכו את בניית המנזר לפרשה מסוכנת. רבים מהתושבים עזבו את בתיהם והגרו מהאי מחשש להכשות, אך הלנה הקדושה מצאה פיתרון למגפה, היא הורתה להעביר 1,000 חתולים ממצרים וארץ ישראל כדי להילחם בנחשים.
בשנים שלאחר מכן, החתולים מילאו את חובתם, צדו והרגו את מרבית הנחשים בחצי האי אקרוטירי, שזכה עד מהרה לכינוי "חצי אי החתול". הנזירים השתמשו בפעמון כדי להזמין את החתולים למנזר בזמן הארוחה, ולאחר מכן נשלחו הנקבות לתפקידי ציד הנחש שלהם. עולי רגל מרחבי אירופה הגיעו למנזר הקדוש בסנט ניקולאס כדי לראות את החתולים, והמסמכים של נזיר ונציאני מתארים אותם כמצולקים, חסרים חלקי גוף שונים, חלקם עיוורים לחלוטין כתוצאה מהקרב הבלתי נלאה שלהם נגד הנחשים .
על פי כתביו של האב סטיבן דה לוסיניאן, בשנת 1580, הנזירים הביזנטיים במנזר סנט ניקולס קיבלו את האדמות שמסביב, בתנאי אחד, הם היו צריכים לדאוג לפחות ל 100 חתולים ולהאכיל אותם לפחות פעמיים ביום. האגדה מספרת שהחתולים היו כל כך מאומנים שהם ידעו שכשהפעמון צלצל פעם אחת הם היו צריכים לצוד נחשים, וכשהוא צלצל פעמיים, זו הייתה שעת הארוחה במנזר.
במהלך הפלישה הטורקית, נהרס המינז סנט ניקולאס של חתולים כולו והנזירים שגרו בו נטבחו או נלקחו בשבי. כשהם נותרים ללא מזון ומחסה, החתולים עזבו והתפזרו בכל רחבי האי, מה שמסביר את מספרם הגדול של החתולים החיים כיום בקפריסין. אפילו עכשיו, המקומיים מעריכים את עזרתם להיפטר מהנחשים לפני מאות שנים, ודואגים להם היטב.
לאחר שנבנה מחדש וננטש מספר פעמים, ההיסטוריה המודרנית של מנזר סנט ניקולאס מחתולים החלה בשנת 1983, כאשר המינזר הוקצה לקבוצת נזירות. כשהם הגיעו לא היו חתולים באופק, אבל מספר הנחשים שוב היה עצום, אז הם עשו בדיוק מה שעשתה סנט הלנה לפני למעלה מ 1,500 שנה, הם הכניסו זוג חתולים. מספרם גדל עם השנים, וכיום יש שש נזירות במנזר ומעל 70 חתולים. אנשים רבים מביאים למקום זה חתולים נטושים, והנזירות מאמצות אותם המינזר.
מנזר סנט ניקולאס של החתולים מקבל סבסוד קטן מהממשלה, אבל זה לא מספיק כדי לדאוג לכלל האוכלוסייה החתולית, ולכן הנזירות מסתמכות על תרומות שמועברים על ידי מקומיים או תיירים חובבי חתולים.
