טיולים לכפר הנטוש Moro Nero במחוז פאפוס Paphos
הכפר הנטוש Moro Nero הוא יישוב מבודד קטן במחוז פאפוס, הכפר ממוקם בעמק Ezousa, שני ק"מ צפונית לכפר Episkopi ו 5 ק"מ דרומית מזרחית לכפר Kallepia.
בכל הנוגע לכבישים, אין לכפר כביש סלול ודרכי עפר מתחברים לכפרים אפיסקופי ולקלפיה דרך כביש עפר משובש, אשר לחצות אותו אפשר רק באמצעות רכב בעלת הנעה ארבע על ארבע . הכפר נטוש והרוס, ללא בתים שלמים, אלא סתם חורבות.
מורו נירו היה כפר מעורב, שאוכלס בו גם קפריסאים יוונים וגם קפריסאים טורקים, אם כי הקפריסאים הטורקים היו תמיד הרוב הגדול. במפקד העות'מאני של 1831, המוסלמים (הקפריסאים הטורקים) היו התושבים היחידים של מורו נירון. בתקופת השלטון הקולוניאלי הבריטי היו גם קפריסאים יוונים שגרים בכפר, אך מאז 1946 לא נותרן הו עוד יוונים.
בשנת 1958, בשל המתיחות הבין-קהילתית הגוברת באזור שבו היה הכפר, פונו כל המשפחות הקפריסאיות התורכיות (40 איש) מהכפר ומצאו מקלט בשכונה הטורקית הקפריסאית של העיר פאפוס (Mouttalos). לאחר עזיבתם נהרסו הבתים ידי כמה גורמים קיצוניים והם אף פעם לא חזרו לכפר שלהם, אבל נשארו בפאפוס עד ה -30 באוגוסט 1975, כולם עברו מלווים על ידי האו'ם UNFICYP לחלק הצפוני של האי לאחר עזיבתם של הקפריסאים הטורקים, אף אחד לא חזר לכפר ולכן נשאר נטוש לעד.
השם מורוMoro Nero כלומר "מים לתינוקות", נובע ממזרקה קטנה בכפר ותושביה הקפריסאים הטורקים קראו לזה Küçüksu, גם פשוטו כמשמעו "מעט מים". בזמנים קדומים קראו להם הקפריסאים הטורקים גם קיסוטרה (ארץ קיסוס), אשר לחלקו האחרון של השם (טרה = אדמה) יש מקורות לטיניים. אבל קיומה של כנסייה ביזנטית של אגיוס גנאדיוס בכפר מוכיח כי מורו נירון היתה מיושבת לפחות מן התקופה הביזנטית ונראה כי תושביה היו נוצרים לפני שהם התאסלמו לטורקים
על פי אנקומון פטריארך הקונסטנטינופול גנאדיוס (458-471) התפטר ממשרתו כי הוא לא רצה למות בעיר שבה מלך כופר (הקיסר הביזנטי היה אז ליאו ). הפאטריך יצא לירושלים, מלווה בנזיר בשם נילוס. מירושלים הגיע גנאדיוס לפאפוס והתחיל לשוטט ולמצוא את בית הנזירים של סנט הילריון הגדול (שהתגוררו ליד הכפר אפיסקופי בפאפוס). התחיל להחשיך והשלג החל לרדת. כדי להגן על עצמו מפני הסערה, הוא החל להאיץ את צעדיו לכפר קיסוטרה (השם הישן של הכפר מורו נירון), שנמצא קרוב וחיפש מקלט בבית במקום. הוא היכה על דלת הבית כמה פעמים. הוא התחנן, אבל איש לא פתח את השער. הקדוש קפא מן הקור ובאותו לילה הוא מת ברחובות מורו נירו. גופתו נמצאה מאוחר יותר על ידי הנזיר נילוס. ואז, שוב על פי הנרטיב של סנט נאופיטוס, הבישוף של פאפוס, Iperorios, יחד עם אנשי כמורה הלכו ל Moro Nero לשאת את גופתו של גנאדיוס הקדוש לפאפוס. אבל ברחובות הכפר, בדרך לפאפוס, הפך הארון עם גופתו של הקדוש כבד ובלתי נסבל לשאת ולא היה אפשר להמשיך הלאה. אז הניחו שהוא רוצה להיקבר במקום ההוא, ובאתר ההוא שבו נקבר הם בנו כנסייה לכבודו, שהיום מצויה בהריסות. לפי סנט ניופיטוס, קברו של גנאדיוס הקדוש "הופך נאמנים שמבקרים בו כמקור לריפוי".
