טיולים ברכס הרי הטרודוס קפריסין הטרודוס הוא רכס ההרים הגדול בקפריסין ומשתרע במערב מרכזו של האי.

טיולים ברכס הרי הטרודוס קפריסין

הטרודוס הוא רכס ההרים הגדול בקפריסין ומשתרע במערב מרכזו של האי. על הרכס שוכנים כפרים רבים, מנזרים

וכנסיות, שתשע מהם, הוכרזו כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו. הרי טרודוס פופולריים מאוד בקרב תיירים, ובחורף פועל על מורדות ההר אולימפוס אתר סקי זעיר, ובו ארבע bמעליות. בהרים אלה נמצא גם קברו של הארכיבישוף מקאריוס השלישי.

הרי טרודוס תופסים את רוב חלקו המרכזי של מערב קפריסין, והם מחולקים לארבעה חלקים:

ליבו של הרכס בטרודוס המרכזי המוכרז כפארק לאומי והוא משתרע על שטח קטן למדי כשצורתו כשל עיגול שקוטורו כ-10 ק"מ בלבד. בטרודוס המרכזי שוכן שיאו של הרכס בהר אולימפוס הנישא לגובה של 1,952 מטר, פסגתו של ההר אינה נגישה לקהל הרחב, ומאז 1974 ניצבת בה תחנת מכ"ם של חיל האוויר המלכותי המכונה "גולף בולז" ("golf balls").

מצפון לטרודוס המרכזי משתרע אזור סולאה החוצץ בינו לשפלת מסאוריה שבמרכזה יושבת ניקוסיה.

אזור מרתאסה נמצא צפונית-מערבית לטרודוס המרכזי ומשתפל צפונה לעבר מפרץ מורפו. בשוליו הדרומיים של אזור מרתאסה ניצב מנזר קיקוס, הנחשב לעשיר ולמפורסם בקפריסין, וסמוך לו שוכן קבר הארכיבישוף מקאריוס.

ממזרח לטרודוס המרכזי נמצא אזור פיטסיליה התופס את כל חלקו המזרחי של הרכס.

ההרים מכוסים במחטניים במיוחד אורן ירושלים וארז הלבנון , ויש בהם 127 מיני צמחים אנדמיים. האקלים בהרים ים תיכוני מתון ושלג יורד בפסגותיו בחורף. ההרים מאוכלסים

הרי טרודוס הם תוצאה של התנגשות שתי לוחות טקטונים: הלוח האפריקאי והלוח האנטולי. הלוח האפריקאי נע צפונה ביחס ללוח האנטולי, וכתוצאה מההתנגשות התרומם האי קפריסין אל מעל גובה הים. תהליך ההתרוממות האיטי של רכס ההרים השאיר את תצורות הסלע האוקייניות כפי שהן וחשף אותן על פני השטח. כתוצאה מכך, הרי טרודוס מורכבים ממחשופים נרחבים של אופיוליט, קרום אוקייני הנחשף על פני השטח. אופיוליט זה ידוע בשם "אופיוליט טרודוס", ונחשפים בו, בין השאר, סלעי בזלת כרים הנוצרת מהתקררות בזלת מתחת לפני הים.

דברי ימיהם של הרי טרודוס שלובים בהיסטוריה של קפריסין כולה, אולם בשל בידודם היחסי של ההרים וחוסר נגישותם, הם הושפעו במידה פחותה יחסית מהתמורות הרבות שפקדו את האי. בשנת 965 שבה קפריסין לאימפריה הביזנטית (לאחר שלטון משותף עם האימפריות המוסלמיות), והחל במאה ה-11 הפכו ההרים למעוזם של נזירים שמצאו בהם מקום פרישה והתבודדות באי. הכנסיות מצטיינות בפרסקות ביזאנטיים ופוסט-ביזנטיים. הן הוכרזו כאתר מורשת עולמית על ידי אונסקו