טיולים בצפון קפריסין, הכפר המרוני קורמקיטיס Kormakitis Village
הכפר קורמקיטיס Kormakitis הוא כפר קטן בצפון קפריסין בשליטת דה-פקטו של צפון קפריסין. Kormakitis הוא אחד מארבעה כפרים מארוניים בקפריסין, ושלושת האחרים הם אסומטוס, אגיה מרינה וקרפאסיה. המרונים קורמקיטיס מדברים באופן מסורתי בשפה משלהם המכונה ערבית מרונית קפריסית בנוסף ליוונית וטורקית.
קייפ קורמקיטיס קרוי על שם הכפר Kormakitis Cape.
קייפ קורמקיטיס קרוי על שם הכפר Kormakitis Cape.
כל תושבי הכפר המרונים שנותרו הם קשישים. ממשלת הרפובליקה של קפריסין מעניקה למי שנשאר בצפון פנסיות של 670 דולר לחודש לזוג וכ- 430 דולר לבודד. הממשלה מממנת ביקורי קיץ של מרונים צעירים כדי לשמור על קשר עם שורשיהם הקהילתיים. המרונים גם מקבלים עזרה מהאו"ם. מדי שבועיים מבצעים כוחות האו"ם את הנסיעה מניקוסיה להובלת מזון, מים, דלק ואספקה רפואית מעבר לגבול לאוכלוסייה המרוניח בצפון. שיירת הסיוע של האו"ם מאוישת על ידי חיילים מגדוד הארטילריה המלכותי. הסיוע ממומן על ידי ממשלת רפובליקת קפריסין אך מועבר על ידי האו"ם.
בסופי השבוע אוכלוסיית הכפר Kormakitis גדלה ליותר מ 600 כאשר תושבים לשעבר עקורים חוזרים לבקר קרובי משפחה ולחגוג איתם את המיסה. הגישה לכפר מאז 2003 הפכה לקלה יותר כאשר הרשויות בקפריסין הטורקיות הקלו את הכללים לגבי ביקורים בצפון קפריסין. מרונים רבים שעקרו מקורמקיטיס שיפצו ושדרגו את הכפר ואת בתיהם לשימוש בסוף השבוע.
הקהילה המרונית של ימינו בקפריסין עוצבה על ידי ארבעה גלי הגירה רצופים שהחלו במאה ה -8. עם הכיבושים האיסלאמיים שהגיעו מחצי האי הערבי, מרונים רבים נטשו את סוריה ולבנון והתיישבו בקפריסין. בשנת 938, השמדת מנזר סנט מרון בלבנון הניע גל פליטים שני. שלוש מאות שנים נוספות חלפו והמלך הצלבני גאי מלושנין רכש את קפריסין מריצ'רד לב האריות, מה שהוביל את הראשון לייבא לוחמים מארונים לאי כדי להגן על קווי החוף שלו. גל ההגירה האחרון הגיע מאה שנה לאחר מכן כאשר העיר עכו, המאחז האחרון של מבנה הצלבנים, התמוטט והוביל להגירה האחרונה של המרונים לקפריסין.
הכפר Kormakitis נבנה במקור ליד cape Kormakitis, אך בגלל פשיטות ערביות, הכפר הועבר למיקומו הנוכחי. המיקום החדש של הכפר נבחר מכיוון שהוא סיפק הגנה טובה יותר מפני פשיטות והכיל אספקה בשפע של מים וצמחייה לחקלאות ובעלי חיים. בתקופת 1191-1489 היה הכפר קורמקיטיס אחד הכפרים העשירים באי והיה שייך לפיאודלים הצרפתיים. המרונים באותה תקופה החזיקו 60 כפרים עם מספר תושבים של כ 60,000 והיא הייתה הקהילה השנייה בגודלה אחרי הקפריסאים היוונים. בשנת 1570 התגוררו בקורמקיטיס 850 תושבים.
הכפר Kormakitis נבנה במקור ליד cape Kormakitis, אך בגלל פשיטות ערביות, הכפר הועבר למיקומו הנוכחי. המיקום החדש של הכפר נבחר מכיוון שהוא סיפק הגנה טובה יותר מפני פשיטות והכיל אספקה בשפע של מים וצמחייה לחקלאות ובעלי חיים. בתקופת 1191-1489 היה הכפר קורמקיטיס אחד הכפרים העשירים באי והיה שייך לפיאודלים הצרפתיים. המרונים באותה תקופה החזיקו 60 כפרים עם מספר תושבים של כ 60,000 והיא הייתה הקהילה השנייה בגודלה אחרי הקפריסאים היוונים. בשנת 1570 התגוררו בקורמקיטיס 850 תושבים.
במהלך השלטון העות'מאני בקפריסין, מספר בתי המגורים פחת, ובשנת 1841 היו רק 200 תושבים. תושבי הכפר שנשארו הוטרדו על ידי טורקים עות'מאנים. מספר המרונים ברחבי קפריסין פחת במקביל, בשנת 1572 היו בין 7000 ל 8000 מארונים, שהתגוררו ב 23 כפרים, בשנת 1596 היו 4.000 מרונים, שהתגוררו ב -19 כפרים.
תחת הממשל הבריטי בקפריסין קודמה הקהילה המרונית על ידי הממשלה הבריטית, שמדיניותה הייתה לתמוך במיעוטים. זה הביא לתנאי מחייה טובים יותר עבור אוכלוסיית הכפר Kormakitis. עד שנת 1910 הכפר Kormakitis הסתמך על חקלאות ובעלי חיים, וענפי חקלאות שייצרו תבואה, זיתים, שעועית, כותנה, קוקוס וגידולים אחרים.
תחת הממשל הבריטי בקפריסין קודמה הקהילה המרונית על ידי הממשלה הבריטית, שמדיניותה הייתה לתמוך במיעוטים. זה הביא לתנאי מחייה טובים יותר עבור אוכלוסיית הכפר Kormakitis. עד שנת 1910 הכפר Kormakitis הסתמך על חקלאות ובעלי חיים, וענפי חקלאות שייצרו תבואה, זיתים, שעועית, כותנה, קוקוס וגידולים אחרים.
לאחר שקפריסין קיבלה עצמאות בשנת 1960 בוצעו פרויקטים בתוך הכפר. בשנת 1962 הוקם בית הספר בכפר, שהצליח לרשום 210 תלמידים ולהעסיק שבעה מורים. בשנת 1965 הכפר חובר לרשת החשמל והמים.
לאחר שנים של אלימות בין-קהילתית, ב- 15 ביולי 1974, היה ניסיון הפיכה שהובילה החונטה הצבאית היוונית במטרה לאחד את האי עם יוון. ההפיכה הדיחה את הנשיא מקאריוס השלישי והחליפה אותו עם מפקד לאומני בשם ניקוס סמפסון. ב- 20 ביולי 1974 פלש הצבא הטורקי לאי בתגובה להפיכה. למרות השבת הסדר החוקתי ושובו של הארכיבישוף מקאריוס השלישי לקפריסין בדצמבר 1974, הכוחות הטורקיים נותרו על האי בחלקו הצפוני של האי. זה הביא לכך שהאי חולק לקהילות היוונית והטורקית בהתאמה. רבים מתושבי הכפר Kormakitis בחרו להגר לרפובליקה של קפריסין היוונית.
לפני הפלישה הטורקית לקפריסין חיו בכפר קורמקיטיס כאלף תושבים. מספר המרונים פחת מאז. ההערכה היא כי בין 100 ל- 165 הירידה באוכלוסייה מיוחסת למחסור במשרות ובחינוך העל יסודי, מה שהוביל להגירה. במהלך שנת הלימודים 1999-2000 נאלץ בית הספר היסודי קרמקיטיס להסגר, בגלל מחסור בתלמידים, עדות להעלמות האוכלוסייה הצעירה מהכפר קורמקיטיס.
בשנת 2006 הודיע הממשל הטורקי כי למארונים מהכפר קורמקיטיס ניתנה הזדמנות לחזור לכפר. הדבר התאפשר בגלל העובדה שהבתים והנכסים בכפר קורמקיטיס לא נתפסו על ידי מתיישבים טורקים וקפריסאים טורקים לאחר הפלישה הטורקית לקפריסין. עם זאת, המרונים צריכים לעמוד בקריטריונים מסוימים. ראשית, הם צריכים להיות הבעלים הלגיטימי של בית או נכס בכפר כדי שיוכלו להתיישב מחדש. שנית, הם גם צריכים לחזור לכפר ולגור שם. מרונים אינם מורשים למכור את רכושם ואז לנסוע אל הכפר קורקומיטיס וממנו לרפובליקה של קפריסין.
כ -40 תושבים, בעיקר זוגות קשישים, התיישבו מחדש באופן קבוע בכפר.
כ -40 תושבים, בעיקר זוגות קשישים, התיישבו מחדש באופן קבוע בכפר.
