ג'יפ ספארי בקפריסין טיול מודרך בעברית עם רכב שטח למרטאסה, הכפר קמינריה Kaminaria Village Marathasa, Nicosia District

ג'יפ ספארי בקפריסין טיול מודרך בעברית עם רכב שטח למרטאסה, הכפר קמינריה
Kaminaria Village
Marathasa, Nicosia District

הכפר קמינריה Kaminaria בנוי בגובה של 780 מטר והוא מוקף על ידי פסגות הרים המגיעות עד 1025 מטר.

מבחינה ניהולית הוא שייך למחוז ניקוסיה, מבחינה כנסייתית למטרופולין של מורפו הכפר ממוקם על מורדות הגבעה של עמק קטן שמוליך את נהר Diizizo שהוא אחד הנהרות הגדולים בקפריסין.

הכפר מקבל את שמו מכבשן התנורים הרבים (קמיניה) שהיו קיימים באזור בתקופות קדומות יותר ושמשמש לחימום על ידי חתיכות עץ אורן כך שהשרף הוסר ושימש לציפוי כדי חרס כך שיהיו אטומים לאוויר. כמה מהם נותרו שמורים עד ראשית המאה העשרים.

העדות העתיקה ביותר על הכפר באה ממסמך המתוארך לעשורים הראשונים של המאה ה- 16 בו הוא כולל את שמות כפרי קפריסין בתקופת הכיבוש של פרנק (1191-1489). כפי שצוין באופן מובהק שם היו אז שתי התנחלויות נפרדות, הפאנו וקאטו קמינריה, שהשתייכו לרוזן אדסה. על פי המסורת המקומית, הכפרים שנמצאו באזורי "אורפוליס" ו"קטיסטיס" בהתאמה אך בהדרגה עברו תושביהם למיקום הנוכחי של הכפר שהציע להם הגנה רבה יותר במקרה שהפולשים יתקרבו לאזור. הקמת היישוב החדש מתוארכת בסביבות המאה ה -16 ואולי במהלך השנים הראשונות של הכיבוש הטורקי (1571-1878) שכן במסמך קשור משנת 1594 שנשמר כעת בבטחה ברישומי מנזר קיקוס, הכפר. מכונה קמינריה. אישור איחודה סביב תקופה זו מגיע גם משלושה מסמכים עות'מאניים משנת 1595, 1683 ו 1715 שנשמרים גם הם ברישומי מנזר קיקוס ועליהם מכונה הכפר קמינריה ללא כל אזכור על חלקים נפרדים.

באזור הכפר יש ארבע כנסיות המוקדשות לאיוס גאורגיוס, איוס ארמולוס, המדונה ואייוס וסיליווס.

בתקופת הכיבוש הטורקי מלבד ייצוא שרף תושבי הכפר שהיו מעורבים גם בחקלאות וגידול בעלי חיים. בתחילה התמקדה החקלאות בייצור חיטה ושעורה שהיו מקור המזון העיקרי שלהם. האמצעים הפרימיטיביים שבהם השתמשו בשילוב עם האדמה הסלעית והיבשה של אזורם אילצו אותם לעבוד ממש קשה כדי להכשיר את האדמה. הם גם טיפחו כמה מוצרי מזון מהצורך הראשון כמו תפוחי האדמה המפורסמים בשם "Maratheftikes" ושעועית "Maratheftika" הידועה, שחלקם היו סוחרים עם מוצרים המיוצרים באזורים אחרים כמו אפונה, עדשים, שום, בצל ושחור. אפונה עינית שלאחר האחסון הם שימשו במשך כל השנה. דונמים רבים אשר לא ניתן להשקות בהם הפכו לכרמים שבהם בדרך כלל זנים של ענבים לבנים ושחורים, בהם ניטעו, אשר ייצרו יינות מבוקשים לצרכנים. הכרמים מלבד היין והזיבניה (משקה מקומי) הציעו מוצרים רבים אחרים בהם חלק מזונות המזון המקומי כמו צימוקים, סוצ'וקו, קיופריה, פלוזה ואפסימה. בקמינריה הם אף טיפחו עצי אגוז יבשים כמו אגוזי מלך ושקדים, כמו גם עצי זית שהיו חלק חשוב מהאוכל היומיומי ושם אוחסנו בסירים לשימוש במשך כל השנה. מהזיתים הם לקחו שמן שנאגר בצנצנות חרס גדולות שכל משפחה שמרה בחדר פנוי בביתם. במהלך הכיבוש האנגלי הורחבה החקלאות לגידול עצי פרי בעיקר דובדבנים, תפוחים, אגסים, שזיפים מיובשים ואפרסקים.

גידול מלאי היה מצומצם מאוד והתרחש על בסיס לכל בית עם גידול של כמה עזים, קצת עוף וחזירים שגידלו לשחיטה בעונת חג המולד. מחלב העיזים הם הכינו את החולמי, אנארי והטראחנה בעודו מבשרו, לאחר שהוא היה מיובש בשמש, הם הכינו אפוחטי וטסמארלה, שהם היו סוגים של מוצרי בשר מלוחים שניתן היה לשמר במשך תקופות זמן ארוכות. מבשר החזירים הם הכינו מוצרי בשר מעושנים כמו hiromeri, lountza, lardi ונקניקיות, כמו גם את הקניאסטה שנאגרו באגרטלי חימר והשתמרו בתוך שומן כבוש.

כלכלת הכפר מיום הקמתו ועד סוף שנות הכיבוש האנגלי הייתה מכוונת בלעדית לחקלאות, עובדה שהפכה אותו לפגיע ביותר לתנאי האקלים הקשים של ההר. זו הסיבה שתושביה חיפשו דרכים נוספות להתפרנס בכדי שיוכלו לשרוד עסקו בייצור סל, כלי חרס, אריגה, גידול תולעי משי, תוצרת צימוקים וצ'וזוקו, פירות יבשים, דבש דבורים ואחרים שהביאו להגדלת ההכנסה.

חיי היומיום בכפר היו קשים ביותר. הגברים עבדו קשה בשדות, דאגו לכספי המשפחה והיתה את המילה האחרונה בכל נושא משפחתי. התפיסות החברתיות של אותה תקופה לא אפשרו לנשים לבצע תפקיד אחר מלבד זה של עבודות בחווה, האישה והאם. זו הסיבה שהתושבים לא נהגו לשלוח את בנותיהם לבית הספר במהלך השנים הקדומות יותר, מכיוון שהם האמינו שחינוך לא יהיה בעל ערך רב בחייהם. הבנות שלמדו לבית הספר היסודי, שנוסד בשנת 1882, רוב הפעמים דחו את שיעוריהן עד שנתיים או שלוש כדי שיוכלו לטפל בילדיהן הצעירים במשפחה או בבעלי החיים הביתיים שלהם. תנאי החיים הקשים הגבילו את הסיכוי של המקומיים להתרועע ולהתענג ובדרך כלל הם עשו זאת בעיקר בחתונות וירידים.

בתקופה זו תושבי הכפר רבים השתתפו במאבקים לאומיים, רוחניים וחברתיים של קפריסין ויוון כאחד. כמה מתושבי הכפר השתתפו במאבקים הלאומיים של המאה העשרים כמו מלחמות הבלקן בשנים 1912-1913, מלחמת העולם הראשונה והשנייה, מאבק החופש בשנים 1955-59 והתנגדות לפולש הטורקי בשנת 1974.

במהלך תקופת הכיבוש האנגלי תנאי המחיה השתפרו מאוד. דרכים נוצרו, שיטות הייצור החקלאות השתפרו והכנסות התושבים שופרו. בית הספר הראשון של הקהילה נבנה גם הוא בהוצאות ששילמו הארכימנדריטים אירונימוס מריאנטהאס שהפקידו לבנק את הסכום של 750 ליש"ט, כך שהמורה באותה העת יכול היה לקבל תשלום מהריבית. למרות זאת החיים המשיכו להישאר קשים והטיפוח, בגלל מזג האוויר והמורפולוגיה של הקרקע, הפכו את התרחבות הכפר ושיפור מעמדם הכספי בלתי אפשרי. אחרי הכל, לא נעשתה שום עבודה תשתיתית באזור כדי לאפשר לתושבי הכפר לעסוק במשהו נוסף ולהישאר בכפר. עמדות העבודה היחידות הזמינות באותה תקופה בהן על צלע ההר של טרודוס במכרות הרומיו ואמיאנטוס שהחלו לפעול בעשורים הראשונים של המאה העשרים. אי אפשר היה לפתור את הבעיה האדירה של חוסר התעסוקה החלופי של תושבי קמינריה, כמו גם שאר כפרי מרתאסה, וכתוצאה מכך נטשו הכפרים בהדרגה בגלל העדפה לחיי העיר וההגירה. תופעה זו התגברה לאחר מלחמת העולם השנייה ועברה תפנית מפולת שלגים לאחר מכן. בשנת 1960 מספר תושבי הכפר שם 608 שהצטמצם ל 217 בשנת 1982 ובשנת 1983 בית הספר לכפר נסגר בגלל היעדר גילאים צעירים. תושביה כיום הם ברובם קשישים.

Troodos Jeep Safari, Wine Route, Troodos Forest, Marathasa Valley

Villages and Sites

Commandaria Wine Route :
Monagri Village
Silikou Village
Kouka Village
Pera Pedi Village

Troodos Forest :
Foini Villag
Chantara Waterfall
Elias Venetian Bridge
Lemithou Village

Marathasa Valley :
Kaminaria Village
Prodromos Village
Pedoulas Village
Moutoullas Village OF
Kalopanayiotis Village

Optional attractions
Kouris Dam
Katerina Sweets
Lambouri winery
Sparti rope park
Millomeris Waterfall