יום שני, 29 ביוני 2020

צפון קפריסין, טיול מודרך למסגד סלימיה, או קתדרלת איה סופיה, צפון ניקוסיה Selimiye Mosque, or Cathedral of Saint Sophia, North Nicosia

צפון קפריסין, טיול מודרך למסגד סלימיה, או קתדרלת איה סופיה, צפון ניקוסיה
Selimiye Mosque, or
Cathedral of Saint Sophia, North Nicosia
מסגד סלימיה, או קתדרלת איה סופיה, היא קתדרלה לשעבר רומית קתולית שהוסבה למסגד ושנמצא בצפון ניקוסיה. זהו המסגד הראשי של העיר. מסגד Selimiye שוכן בכנסייה הגותית הגדולה והעתיקה ביותר ששרדה בקפריסין, שנבנתה אולי במקום של כנסייה ביזנטית קדומה.
בסך הכל יש למסגד יכולת להכיל 2500 מתפללים עם 1750 מ"ר זמינים לפולחן. זהו הבניין ההיסטורי הגדול ביותר ששרד בניקוסיה, ולדברי מקורות, "יתכן והיתה הכנסיה הגדולה ביותר שנבנתה במזרח הים התיכון בימי הביניים עד לעליית האיסלאם לתקופה העות'מאנית המאוחרת". זו הייתה כנסיית ההכתרה למלכי לוסיניאן של קפריסין.
שמה של הקתדרלה מקורו באיה סופיה, שפירושו "חוכמת הקודש" ביוונית. לדברי קבורק קשישיאן, הקדשת הקתדרלה לחוכמה הקדושה היא שריד מהקתדרלה הביזנטית שכבשה את אותו מקום. עם זאת, קתדרלה כזו נעדרת ממקורות ביזנטיים ואינה קשורה לשום חורבות שנחפרו. למרות זאת יש עדויות לקיומה של קתדרלה כזו; כתב יד מהמאה ה- 11 מזכיר את קיומה של כנסיה אפיסקופלית המוקדשת לחוכמת הקודש בעיר.
בניה והתקופה הפרנקית
לא בטוח מתי החלה בניית הקתדרלה, יתכן שהיא החליפה בהדרגה את קודמתה היוונית או אולי נבנתה לצידה. התאריך שצוין להנחת אבן היסוד הוא 1209, והארכיבישוף הלטיני של ניקוסיה האחראי לכך נקרא במקורות שונים בשם תיירי או אלברט. ישנן טענות לראיות המצביעות על תאריך התחלה מוקדם יותר, ואולי אפילו הטמפלרים האבירים עשו מאמץ מסוים לבניית קתדרלה חדשה במהלך שלטונם בשנים 1191-92. במהלך שנותיו הראשונות של שלטונו של הארכיבישוף אוסטורג 'דה מונטאיוי (שלט בין 1217 ל- 1250). עד 1228, הכנסייה "הושלמה ברובה" תחת אוסטורג'. אף על פי שנמצאים בכמה מקורות כי הגעתו של לואי התשיעי מצרפת לקפריסין בשנת 1248 למסע הצלב השביעי העניק דחיפה לבנייה, אין שום ראיות שתומכות בטענה זו. בסוף המאה ה- 13 הושלמו המעברים הצדדיים וחלק גדול מהמעבר האמצעי.
במהלך המאות ה- 13 וה -14 הקתדרלה נפגעה פעמיים מרעידות אדמה, בשנת 1267 וב- 1303. רעידת האדמה 1267 גרמה לעיכוב משמעותי בבניית הקתדרלה. הארכיבישוף ג'ובאני דל קונטה, פיקח על השלמת עד שנת 1319, הוא גם יזם את קישוטי הקתדרלה עם ציורי קיר, פסלים, מסכי שיש וציורי קיר. בשנת 1326, הקתדרלה נחנכה סופית ונחנכה רשמית בחגיגה גדולה.
במהלך שלטון לוסיניאן שימשה הקתדרלה ככנסיית ההכתרה של מלכי קפריסין. לאחר כיבוש גנואה של פמגוסטה, היא הפכה גם לכנסיית ההכתרה של מלכי לוסיניאן ושל מלכי ירושלים, ולבסוף גם למלכי לוסיניאן של ארמניה. גן שכן גם את אבירי הטמפלרים בשנת 1310.
אף על פי שנחנכה הקתדרלה, הבניין עדיין לא היה שלם ובשנת 1347 האפיפיור קלמנט הרביעי דאג שהקתדרלה תושלם ותשופץ לאחר רעידת אדמה. הוא נתן 100 ימי פינוק למי שהשתתף בהשלמת הקתדרלה, אולם מאמץ זה לא השיג את מטרתו. השער והמגדל הצפון מערבי נבנו בתקופה זו ושלושת שערי הקיר המערבי היו מקושטים במבנים. מלכים, נביאים, שליחים ובישופים הוצגו בתבליטים בשלוש קשתות.
בשנת 1359, האפיפיור בקפריסין, פיטר תומאס, כינס את כל הבישופים היוונים האורתודוכסים של קפריסין בקתדרלה, נעל אותם והחל להטיף על מנת להמירם. קול הצעקות שהגיע מהקתדרלה אסף קהל גדול מחוץ לקתדרלה, מה שפתח במהרה במהומה לשחרור הכמרים ושרף את דלתות הקתדרלה. המלך הורה להציל את המטיף, שלימים יינזף, מההמון, ושחרור הבישופים.
בשנת 1373 ספגה הקתדרלה נזקים במהלך הפשיטות של גנואה על קפריסין.
התקופה הוונציאנית
קתדרלת סנט סופיה
בשנת 1491 נפגעה קשה ברעידת אדמה. צליין מבקר תיאר כי חלק נפל מקפלת הסקרמנטים מאחורי מקום המקהלה ונהרס וכן קבר שהיה שייך לכאורה ליו השלישי מקפריסין, נפגע, וחשף את גופו בשלמותו בבגדי מלוכה ושרידי זהב. את אוצר הזהב תפסו הוונציאנים. הסנאט הוונציאני הורה לתקן את הנזק והקים ועדה מיוחדת שגבתה תרומה שנתית של 250 דוקאטים מהארכיבישוף. התיקון היה נרחב ויסודי מאוד; בשנת 1507 כתב פייר מז'נז 'שלמרות העובדה שהבניין "נהרס לחלוטין" לפני 20 או 22 שנה, הוא נראה יפה מאוד.
כאשר הוונציאנים בנו את חומותיהם של ניקוסיה, קתדרלת סנט סופיה הפכה למרכז העיר. זה שיקף את עמדתם של קתדרלות אירופאיות מימי הביניים, שסביבן עוצבה העיר.
התקופה העות'מאנית
מסגד Selimiye בשנת 1878
במהלך המצור העות'מאני בן 50 יום על העיר בשנת 1570, הקתדרלה סיפקה מקלט למספר רב של אנשים. עם נפילת העיר ב- 9 בספטמבר, פרנססקו קונטאריני, הבישוף של פאפוס, העביר את הדרשה הנוצרית האחרונה בבניין, בה ביקש עזרה אלוהית וקרא את האנשים. על הקתדרלה הסתערו חיילים עות'מאנים, ששברו את הדלת והרגו את הבישוף יחד עם אחרים. הם ריסקו או השליכו פריטים נוצריים, כמו ריהוט וחפצי נוי בקתדרלה והשמידו את המקהלה כמו גם את האולם. לאחר מכן, הם שטפו את פנים המסגד כדי שיהיה מוכן לתפילת יום שישי הראשונה שתארח ב- 15 בספטמבר, בה השתתף המפקד ללה מוסטפא פאשה וראה את ההמרה הרשמית של הקתדרלה למסגד. באותה שנה נוספו שני המינרטים וכן תווי פנים אסלאמיים כמו המהרב והמינבר.
האימאם הראשון של המסגד היה מוראוויזאדה אחמט אפנדי, שנמצא ממחוז מוריה של האימפריה העות'מאנית. כל האימאמים שמרו על המסורת של טיפוס במדרגות למינבר לפני דרשות יום שישי תוך שהם נשענים על חרב ששימשה במהלך כיבוש ניקוסיה כדי לסמן שניקוסיה נכבשה בכיבוש.
לאחר המרתו הפך המסגד לנחלת קרן סולטאן סלים, שהייתה אחראית על תחזוקתו. תורמים אחרים הקימו מספר יסודות שיעזרו בתחזוקה. אוקקוזאדה מחמד פאסה, מושל קפריסין במאה ה -16, תרם חנות כדי לספק הכנסה עבור קרן הסולטאן סלים; תרומות אחרות כוללות אחוזות באזור הכפרי וחנויות אחרות. הקרן העסיקה נאמנים כדי לדאוג לכספים והעבירה מדי שנה בסוף המאה ה -16 כספים למדינה. בתקופה העות'מאנית היה זה המסגד הגדול ביותר באי כולו, והוא שימש מדי שבוע את המושל העות'מאני, המנהלים והאליטה לתפילות יום שישי. בסוף המאה ה -18 הגיעה למסגד כל יום שישי תהלוכה גדולה שהורכבה מהפקידים המובילים בחזית על סוס, ואחריהם נציגי בכירים נמוכים יותר.
תפילות יום שישי משכו אליה גם מספר גדול של מוסלמים מניקוסיה וכפרי הסביבה. בגלל ההמונים הפוקדים את המסגד התפתח לידו שוק והאזור הפך למרכז סחר. האזור סביב המסגד הפך למרכז חינוך, ובו סמוך למדרגות כמו המדרסה הגדולה והמדרסה הקטנה.
בשנת 1874, לאחר השמועות כי הסולטאן עבדולאזיז יבקר בניקוסיה, נבנה בקצה המזרחי של הבניין שער חדש, שנקרא "שער עזיזיה" על שם הסולטאן. השער היה הרחבה של חלון לוסיניאן שהיה קיים באתר, וחלקי שיש וחומרים אחרים מהסביבה שימשו בבנייתו. עיטורי השער כוללים כתובת של הקליגרש אס-סייד אחמט אוקרי אפנדי, המורה לקליגרפיה של בית הספר התיכון המקומי. הכתובת מורכבת משבחי הסולטאן ומזכירה שהשער נבנה בהוראתו של עבדולאזיז על ידי הנאציף פאשה. הוא מוקף בשתי דמויות מקושטות המתארות עצי ברוש. לאחר מכן שימש השער ככניסה של הנשים, ובהמשך נפל לרעה, ונשאר נעול לצמיתות.
השלטון הבריטי והמאה העשרים
בשנת 1949 האימאמים הפסיקו לטפס למינרט כדי לקרוא את האדהאן והתחילו להשתמש ברמקולים במקום. ב- 13 באוגוסט 1954 שמו המופתי מקפריסין שונה רשמית למסגד "מסגד סלימיה", לכבוד הסולטאן העות'מאני סלים השני, שעמד בראש האימפריה במהלך כיבוש קפריסין.