יום ראשון, 15 בנובמבר 2020

סיפורי קפריסין, המשלחת ארכאולוגית השבדית לחפירות בקפריסין (1927 - 1931) The Swedish Cyprus Expedition (1927 - 1931)

 סיפורי קפריסין, המשלחת ארכאולוגית השבדית לחפירות בקפריסין (1927 - 1931)

The Swedish Cyprus Expedition (1927 - 1931)
סיפורו של אחד מראש המשלחת הארכאולוגית :
''זו הפעם השנייה שאני כותב ומפרסם אודות המשלחת השבדית לקפריסין'' .
הפעם הראשונה לאחר הוצאת ספר מצוין שכתבה ריטה סי סווריס שכותרתו 'השבדים מקפריסין'.
את משלחת קפריסין השבדית הוביל פרופסור איינר ג'ג'רסטאט ליוו אותו שני עמיתים ארכיאולוגים שוודים, אלפרד ווסטהולם ואריק סוקוויסט וצלם בשם ג'ון לינדרוס.
למעשה, בזכות לינדרוס יש לעולם תיעוד צילומי יוצא דופן כל כך של קפריסין באותה תקופה. אנו ברי מזל שניתן אישור מ- Worldskulturmuseet המוזיאון לתרבות עולמית בשבדיה, לקבל אישור לשתף כמה מהתמונות יוצאות הדופן הללו שצילם ג'ון לינדרוס.
החפירות שערכו ג'רסטאד וצוותו בקפריסין ביקשו לחשוף אוצרות ארכיאולוגיים רבים הקשורים לתרבויות המזרח והמערב ובמיוחד לתרבות היוונית.
במשך מאות שנים, בוזזים ושודדי קברים היו היחידים שהתעניינו בעתיקות בקפריסין. אפילו שליטי האיסלאם בקפריסין בתקופה העות'מאנית לא דאגו לעתיקות.
עם זאת, במחצית השנייה של המאה התשע עשרה כמה ארכיאולוגים זרים כמו לואיג'י פלמה די צ'סנולה ורוברט המילטון לאנג הצליחו להשיג אישור לערוך חפירות נאותות באי.
בסופו של דבר, מלומדים קפריסאים משכילים כמו Demetrios Pierides סייעו בהקמת מוזיאון קפריסין מתוך כוונה היחידה לשמור על ממצאי החפירה בקפריסין כדי לסייע בחינוך התושבים הילידים על העבר.
לאמיתו של דבר, נכדו של פיירדס לוקיס והארכיאולוג אקסל פרסון הם יחד הגוף את הרעיון לארגן חפירות בקפריסין שהובילו להגעת משלחת קפריסין השבדית.
ג'רסטאד וצוותו (בגילאי העשרים לחייהם) יבלו תקופה של כמעט ארבע שנים בחפירת עשרים ואחת אתרים בכל רחבי קפריסין מאוגוסט 1927 ועד מרץ 1931.
יחד עם כוח עבודה מקומי של חקלאים ואיכרים הם יחשפו סביב 18,000 ממצאים ארכיאולוגיים מתקופת האבן לתקופות הרומית, המורכבת מקברים, מקדשים, יישובים, מבצרים ואפילו ארמון.
הודות למכתבים שכתב אלפרד ווסטהולם יש לנו כעת תובנה מדהימה לגבי הלך הרוח וההתנהגויות של האוכלוסייה המקומית. ווסטהולם היה רק ​​בן עשרים ושלוש כשליווה את ג'ג'רסטאד לקפריסין בשנת 1927.
הוא היה גבוה, בלונדיני ולבוש ללא רבב. אין פלא אם כן מדוע התושבים המקומיים יימשכו לשוודי ולעיתים יתייחסו אליו כאל אורח מלכותי.
ווסטהולם היה זר משכיל ומגודל היטב, בעל מראה ללא דופי בקרב אוכלוסייה שרובה הייתה מבודדת, חסרת השכלה וענייה נואשת.
נהנתי מאוד לקרוא תמציות מכמה מהמכתבים שכתב ווסטהולם במהלך שהותו בקפריסין.
בנובמבר 1927 כשהגיע ווסטהולם לגליני הגיע כל הכפר לברך אותו, גברים ונשים במגפיים הגבוהים שלהם.
הוא הובל במהירות לבית הקפה של בית המוכתר, שם שוב קיבל קבלת פנים פרועה ועצומה. היה עשן, יין, נתחי בשר על האש וצעקות ולחיצות יד לכל עבר.
לאחר מכן הוא נלקח לחתונה מקומית שם ישב כמו מלך וצפה בריקודים ושירה מסורתיים והגיש כמויות גדולות של אוכל ושתייה.
לאחר מכן הוא הובל מבית לבית, שם התרחשו יותר אכילה ושתייה והאורחים שרו ורקדו כל הלילה.
ווסטהולם מתאר את השירים המקומיים כהאזנה ל'מנגינות שודדות נוראיות'' בליווי צינורות צורמים ותופים רועמים.
את הריקודים המפחידים ביותר, הוא מציין, נערכו עם סכינים באולם החתונות. במכתב אחד הוא מתאר את הקפריסאים כ"אנשים פרועים לחלוטין ולא מאולפים שלעולם לא פותחים את פיהם למעט צעקות".
הוא ממשיך וקובע כי תושבי גליני משתכרים ושואגים ומכים זה את זה בכל מה שהם יכולים לשים עליהם את היד.
בכפר קרבוסטאסי, ווסטהולם נעלב מריח חריף הבוקע מאורוות הגמלים. הוא הולך לקאביון שם הוא רואה נהגי גמלים עוסקים בדיון אנימציה למדי עם תושבים מקומיים על מחיר התאנים, התמרים ופרי עץ החרוב.
אחד הגברים לוחש לאחר: "מיהו האנגלזו (האנגלי) הזה שמגיע לכאן באמצע החורף עם ברכיים חשופות?" נראה כי ווסטהולם, כמו השוודים האחרים, לבשו מכנסיים קצרים ולא משנה מזג האוויר.
תשובה מגיעה בצורת ברכות. "זה קיוריוס אלפירוס שבא לחפור כאן. הוא עשיר מאוד, יש לו תשעים עובדים ומשלם 14 פיאסטרים ביום". ווסטהולם כונה על ידי המקומיים אלפירוס.
השבדים גייסו גברים ונשים מקומיים מכפרים סמוכים כדי לסייע בחפירות באי. בקאראבוסטאסי מגלה ווסטהולם עד מהרה שנשים, שעבדו קשה פי שניים מהגברים, קיבלו רק מחצית מהשכר. באחד ממכתביו הוא כותב. "הנקבות כאן חזקות ומגושמות במגפיים הענקיים שלהן.
לאחר העבודה הם חוזרים הביתה, חלקם בגיל עשר, עד לגליני שנמצאת במרחק שעתיים נסיעה. למחרת, שעתיים לפני הזריחה, הם הולכים כל הדרך חזרה לאתר החפירות כדי להתחיל עוד יום של עבודה פורצת גב".
זה נמצא בקאראבוסטאסי בו ווסטהולם נקלע למגיפת פרעושים. הוא מציין שמיליוני ומיליוני פרעושים זוחלים על כל רצפת בית החבר.
"הם זוחלים אחד על השני ויוצרים שכבה בעובי של סנטימטר אחד. הניסיון להגן על הרגליים שלך הוא חסר תועלת. כנראה תפסתי לפחות חמש מאות פרעושים מהבגדים שלי".
ווסטהולם מסביר כי הבית נשטף אחר כך במי ים ואז אבקת חרקים פרסית מפוזרת בכל מקום.
במרץ 1928 מישהו בבית קפה גליני מכה עובד מקומי המועסק על ידי ווסטהולם ללא סיבה נראית לעין. למרבה הצער, המוכתר היה מחוץ ליישוב סכסוך דקירה ולא היה מסוגל להתערב. התושבים המקומיים אומרים לווסטהולם כי בכל יום ראשון אירוע דקירה בגליני.
נאמר לו שכמעט כל הגברים בכפר בילו בשלב כלשהו בכלא בגלל אירוע של סכינים.
כשקוראים כמה מהמכתבים שכתב ווסטהולם, מתקבל הרושם המובהק שגברים קפריסאים היו אז חמים למדי ומהרו למשוך סכינים בתגובה לוויכוח או אי הסכמה.
ביולי 1928, בעת שהותו בוואני, עד ווסטהולם לטקס מוזר, כמעט אליל, כאשר מופיע הירח המלא. גברים לא נשואים צעירים כורעים על ברכיהם מול הירח החדש ומתפללים להדרכה שיעזרו להם להכיר כלה לעתיד בחלומותיהם.
הירח המלא נחגג בדרכים שונות בכפרים אחרים. בלפיתוס אומרים שאנשים מסתובבים כשהם דופקים סירים ומחבתות כדי לברך את הירח החדש. בכפר דורה אנשים יורקים על הירח וחוצים את עצמם. יש לי קרובי משפחה מדורה אז זה 'מסביר הרבה'.
השבדים מגלים שיש הרבה מכשפות ומכשפים בקפריסין, נוצרים ומוסלמים כאחד. המפורסם מכולם הוא אירניו מלפיתוס, שכולם חוששים ממנו ואיומים לו. אנשים היו עולים לרגל לראות אותה בכמויות גדולות. אף אחד לא מעז לדבר על 'עירנו של לפיתוס' או אפילו להזכיר את שמה כי היא שומעת את כל מה שנאמר בקפריסין.
גם בלימסול יש מכשפה ותיקה מפורסמת בשם לוגרו ובכפר טרכוני יש אדם בשם קונסטנטיס פפצ'ריסטופורו שבעזרת האל עושה את הקסם 'הלבן' שלו. אחרים כוללים את לוסטיס מכפר ארימי והכומר מכפר לימביה.
בקפריסין רבים מהטקסים והאמונות הטפלות הנוצריות שאומצו ונהגו על ידי התושבים מקורם פגאני קדום. השבדים מגלים שבסולי נהוג לראות בגדים ישנים ופריטים אישיים אחרים (אפילו שיער) תלויים על עצים, במיוחד ליד נהרות ונחלים. ככל הנראה קפריסאים מוכי צרה מגישים את ההנפקות הללו לקדוש מקומי בתמורה להגנה, מעבר בטוח ואיחולים.
בוווני, ווסטהולם מתאר את הקפריסאים המקומיים, חשדניים לזרים ובודדים.
"אהדתי לשעבר ליוונים נעלמה כעת", הוא כותב. "אני מסתכל עליהם עכשיו כעל התרברבנים מגעילים וטיפשים, עם מחשבותיהם המתועבות לגבי עמדת הנשים והמשפחה בכלל".
ווסטהולם ושוודים אחרים מתרגזים למדי מהאופן בו גברים קפריסאים רבים דיברו וטיפלו בנשים באתר החפירות.
ביחס להיותו "מבודד" כותב ווסטהולם שהוא פגש כמה מקומיים שמעולם לא העזו מעבר לפאתי הכפר שלהם. "לא מעטים עשויים לחיות חיים שלמים מבלי שראו אי פעם את הים. חוסר נסיעה והשכלה בהחלט עזרו להגביל את הידע והתפיסה שלהם את העולם החיצון. אולי זו תוצאה של כיבוש זר מתמיד".
למרות שדעותיו של ווסטהולם יכולות להיראות קשות למדי לעיתים, נראה שהוא מראה לעיתים כבוד עמוק והערצה לתושבים המקומיים, במיוחד לנשים. "הם לא יכולים לקרוא או לכתוב והם נחשלים להפליא בנוגע למנהגים ולהתנהגות, אבל הם בני אדם במובן הטוב ביותר של המילה בלב חם ועם רגשות ומחשבות טבעיים ומרעננים. לעתים קרובות מדי המילים שלהם גרמו לי להרגיש מאושר למשך מספר ימים".
בתחילת ספטמבר 1929, ווסטהולם וצוותו מתחילים לחפור באגיוס פוקאס. הוא מבין שלמרות העוני מסביב התושבים המקומיים מספקים את עצמם ויש להם הרבה מה לאכול. "אתה יכול לקנות כאן את האבטיחים הנפלאים ביותר עבור כמה גרושים. אתה יכול לאכול כמה תאנים שתרצה והענבים גדולים כמו שזיפים. ארנבת עולה 1½ שילינג, חוגלת היא ארבעים פרוטות ויונה היא עשרים פרוטות".
כשווסטהולם מחליט לגדל זקן ארוך ולישון בכנסייה המקומית באגיוס פוקאס תושבי הכפר מתחילים לקרוא לו סנט אלפירוס. כשהוא מגיח בחיים אחרי הלילה הראשון שלו בכנסייה, כמה מקומיים האמינו שהתערבות אלוהית חייבת לחסוך את חייו כי זה היה מזל רע לישון בכנסייה.
לילה אחד כשווסטהולם וחבריו אכלו על 'חוגלה מבושלת על היריקה' מתחולל קרב בין שניים מעובדיו, Mavrokeratas (השם האמיתי הוא Sophocles) ו- Giorgos. כל האירוע התרחש בגלל ילדה שחורה.
ווסטהולם מתאר את Mavrokeratas כבעל 'דם חם'. קרוב לוודאי שהוא היה צאצא של העבדים האפריקאים שהובאו לאי במאה החמש עשרה. למרות שעבדים אלה שוחררו מאוחר יותר, רבים בחרו להישאר בקפריסין.
אומרים לנו שמברוקראטאס הוא אדם מתגאה ורואה את עצמו מאהב גדול. הוא נשוי לאלני שהיא המשרתת שמלווה את הצוות השבדי לאורך כל חפירותיהם. למרבה הצער, Mavrokeratas מוציאה את כל הרווחים שלהם על אלכוהול.
מסיבה זו, מנהיג המשלחת איינר ג'גרסטאד מגרש אותו מחוץ למחנה. לאשתו אלני לעומת זאת מותר להישאר. Mavrokeratas זועם על כך ומבקש לנקום על ידי שליחת מכתבים נלהבים לאשתו המפצירים בה לעזוב את השבדים.
היא מתעלמת מתחינות בעלה. לאחר מכן הוא מאיים לעזוב אותה אלא אם כן היא מצייתת לו. בעל שנטש את אשתו דורג כאחד השערוריות הגדולות ביותר.
שוב אלני עומדת על שלה. בסופו של דבר Mavrokeratas כורע וחוזר לאשתו. למרבה הפלא, הוא הופך לאיש חדש, צייתני ומתון. אלני הצליחה לאלף את השור הפרוע שלה.
בקפריסין, השבדים התחברו לשירי עם ושירה מקומיים. ווסטהולם קובע כי שירי עם קפריסאים דומים לשירים שהושרו בשבדיה בימי הביניים. "יש משהו נשגב באופן הגס שמזרחים אלה שמחים עם שיריהם" הוא ממשיך ומתאר סצנה בלילה חשוך אחד כאשר Mavrokeratas מתחיל לשיר.
"אני יכול להבחין בראשו המרובע של לזרוס, מוחא כפיים בידו כשמברוקרטס נאנח שיר אהבה על המישור. עיניו הכושיות מתגלגלות, מכוונות לעבר מרחב הכוכבים ללא הפרעה שמעל. ראשו מתחיל להתהפך על צווארו העבה. חיקו, קולוקי יין ענק (דלעת יבשה) קופץ לקצב".
חלק ראשון לסיפור המשלחת השבדית לקפריסין.
Sharon Ilani ואחד נוסף

פורסם על ידי ב-