קפריסין, המארונים הקפריסאים, קהילה קדומה העומדת בפני הכחדה Cypriot Maronites, Ancient community

קפריסין, המארונים הקפריסאים, קהילה קדומה העומדת בפני הכחדה

Cypriot Maronites, Ancient community

סיפורם האישי העצוב של עקורים ממלחמה ונמצאים בסכנת התבוללות, המארונים מקפריסין חוששים לעתיד קהילתם.

Cypriot Maronites: Ancient community

הכפר קורמקיטיס Kormakitis , קפריסין - ציוצי הציפורים ההולמים הם הצלילים היחידים ששוברים את הדממה, כאשר מר' סקורדיס, בן 89 איש חזק עם חיבה לכיפות צמר מטושטשות, מתיישב במקומו כרגיל במרפסת בית הקפה השן הצרה כמו בכל עשרות השנים האלה.

כשהוא פונה מעט מימינו, הוא מצביע דרך דלת ירוקה פתוחה על קומץ גברים, לפחות בשנות ה -60 לחייהם, מצטופף סביב משחק קלפים מתחת לפוסטרים מצהיבים של אפיפיורים קתולים ומנהיגי לבנון.

"אלה שם, הם הצעירים מבינינו שעדיין גרים כאן", אומר מר' סקורדיס בין לגימות הקפה בזמן הפסקות אחר הצהריים בכפר קורמקיטיס.

כפר זעיר זה על ראש הגבעה בקרן צפון מערב קפריסין הוא ביתם של כמאה מארונים מבוגרים, חסידי אחד הענפים העתיקים ביותר של הכנסייה הקתולית.

מה שבטוח, הזמן עובר כאן לאט, אך למעשה, הזמן אוזל במהירות.

"אנו מתקדמים לעבר הכחדה", אומר מר' אנטוניס חאג'י רוסוס, בן 78, היושב מטרים ספורים משם, בצל עצי הצפצפה המטופחים.

"אין עתיד לקהילה שלנו," הוא מוסיף, קולו רגוע ועם זאת חדור תו רגש יחיד ושביר.

תושב קורמקיטיס מר' סקורדיס, בן ה 89: "אין כמו הכפר שלנו, לא הייתי מחליף את זה לשום גן עדן"

מבוך מפותל של שבילים משופעים ובתים של לבנים ואבן, הכפר קורמקיטיס צמוד מזרחה ומערב על ידי מישורים מתגלגלים ירוקים וחופים אידיליים.

אף על פי שתושביו האפורים רהוטים ביוונית, הם חולקים חדשות, בדיחות ומחשבות בלשונם הילידית: מגוון ייחודי של ערבית המושפע מאוד מהארמית, שפת ישו.

הם צאצאים של נוצרים שברחו לקפריסין מסוריה ומלבנון של ימינו בארבעה גלים עוקבים מסוף המאה השביעית ואילך.

לפני פחות מ -50 שנה גרו בכפר קורמקיטיס כ -2,000 איש. זה היה הלב הפועם של הקהילה המארונית הקטנה אך התוססת של האי.

אבל אז בשנת 1974, הפיכה קצרה שנתמכה ביוון גרמה להתערבות צבאית של הכוחות הטורקים, שחילקה למעשה את האי בין צפון קפריסאי טורקי לדרום קפריסאי יווני.

המארונים, שהתגוררו בארבעה כפרים צפוניים שכנים, נקלעו לפתע בעיצומו של סכסוך אתני שהשפיע בצורה הרסנית על קהילתם.

כפרי אבותיהם, שהגנו במשך מאות שנים על תרבותם ומנהגיהם, נתפסו מייד על ידי הצבא הטורקי. בן לילה נעקרו כ- 80 אחוזים מהמארונים של קפריסין וחיפשו מחסה בדרום דובר היוונית.

אבל בכפר קורמקיטיס, הגדול בכפרים, מאות בחרו להישאר מאחור.

הם לא נפגעו מהלחימה, אך החיים נעשו קשים יותר ויותר. עם הזדמנויות העבודה שהצטמצמו ובית הספר היחיד של הכפר נסגר, רבים - במיוחד בני הנוער - חשו שאין להם ברירה אלא לעזוב את קורמקיטיס לדרום האמיד יותר.

בקורמקיטיס מתגוררים כיום כמאה תושבים לאורך כל השנה

ואולם עבור חלק, נטישת קורמקיטיס מעולם לא הייתה אפשרות.

"לאן יכולתי ללכת?" שואל מר' סקורדיס, בלי לחכות לתשובה. "כאן אבי נולד ומת, גם אמי ואחיי. הייתי חקלאי כל חיי וכל מה שעשיתי, עשיתי את זה כאן. "

בסופו של דבר, כ -120 מרונים נותרו "משועבדים" בכפר קורמקיטיס באי הים-תיכוני תחת חסות האו''ם.

במשך עשרות שנים, לפני הקלת הגבלות הגבולות בשנת 2003, תושבי הכפר צריכים היו להשיג אישור מיוחד כדי לראות את יקיריהם העקורים באופן אישי. הקשר היה קצר וספורדי.

"החיים היו בודדים", נזכרת גב' אנטה מאורוה אנה בת ה -71, שעבדה בבית הקפה ליד קתדרלת סנט ג'ורג 'המרשימה בלב הכפר קורמקיטיס מזה 30 שנה.

"אבל לא רציתי לעזוב," היא מוסיפה. "כולם משתוקקים להיות בבית".

בכל שבוע הייתה משאית של האו"ם מבקרת אצל תושבי הכפר המנותקים במידה רבה כדי לספק מזון, תרופות וציוד חיוני אחר.

"היית צריך להיות כאן כדי להיות מסוגל להבין את המצוקה שעברנו," אומר מר' סקורדיס, אב לשישה, ועוצר כדי לעצור את הדמעות.

"שלוש מבנותיי שלחו לי הודעות לפני חתונותיהן בהן נאמר שאין להן כסף להתחתן - ולא יכולתי לשלוח להן", הוא ממשיך. "סבלנו הרבה, ובגלל זה אנו נמנעים כעת מלזכור את הפעמים ההן, כדי שלא נהיה נסערים."

תושבת הכפר קורמקקיטיס, הגב' אנטה מאורוהאנה, בת ה71: "הכפר שלי אומר לי הכל - כל חיי, כל הזיכרונות שלי"

כיום מונים המארונים בכל האי כ- 6,000 איש.

הם פזורים בערים ובכפרים בדרום, מהווים את להקת החקלאים הקשישים, הרועים והפנסיונרים המתגוררים בכםר קורמקיטיס וקומץ משפחות המתגוררות בקרפשה, דרום מזרח קפריסין.

שני כפרים מארונים סמוכים נוספים - הכפר אסומטוס והכפר איה מרינה (כפר קפריסאי מרוני וטורקי שהיה מעורב בעבר) - ריקים מתושביהם ומשמשים כיום את הצבא הטורקי כבסיסים צבאיים.

סביר להניח כי כמחצית מאוכלוסיית המארונים עוקבת אחר שורשיה לכפר קורמקיטיס, ורובם המכריע הורשה לתקן את בתיהם שנטשו בעבר.

לתושביו יש זכויות בעלות והם יכולים גם למכור או לשכור את אדמתם, וגם לרשתם, אך בכפוף לתנאים ספציפיים.

הכפר מתעורר שוב לחיים בסופי שבוע ובחגים, הכיכר שלו מלאה בילדים ובתי הקפה והטברנות שלו גדושים באורחים.

בית הספר נותר סגור, אך בקיץ ילדים כאן לומדים במחנות שפה קצרים כדי ללמוד ערבית מרונית קפריסאית.

המורשת המארונית מועברת מדור לדור באמצעות שיחות יומיומיות, השפה היא בת מאות השנים הוא גרסה של ערבית ששורשיה בארמית אך נלקחו מילים מיוונית, טורקית ולטינית.

היא מסווגת כשפה "בסכנת הכחדה קשה" על ידי מועצת אירופה, בעוד שלפני 10 שנים מומחים יצרו אלפבית כתוב במטרה לקודד ולשמר אותו.

באופן מסתורי, הניב הקדום מדובר רק על ידי ילידי הכפר קורמקיטיס ולא על ידי מרונים אחרים מכפריה האחרים שנותרו בקהילה. עד 1974 ילדים בכפר קורמקיטיס היו מתחילים ללמוד יוונית רק בכיתה א'.

"נכון לעכשיו, כ -1,000 איש דוברים את שפתנו, אך כולם בגילאים 40-50", אומר מר מיהאליס הדז'ירוסוס, יו"ר ארגון הלא ממשלתי של המארונים.

הקבוצה, ששמה לעצמה משימה ל"דבר את שפתנו הוקמה לפני יותר מעשור כדי להגן ולקדם את השפה באמצעות קייטנות, שיעורי אחר הצהריים ופעילויות תרבות.

מר' מיהליס הדז'ירוסוס, "קפריסין היא מולדתנו ולבנון היא מולדתנו השנייה"

אבל מאמצי תחייה כאלה לא מגיעים רחוק במיוחד.

בעקבות לחץ בינלאומי, ממשלת קפריסין הכירה בשנת 2008 בשפה המארונית כשפת מיעוט, אך היא לא שילבה אותה רשמית במערכת החינוך.

פירוש הדבר הוא שמחנות קיץ ושיעורי אחר הצהריים בצד, מרונים צעירים רבים רואים שימוש מועט בלימוד שפה קשה - ומרחיקים עצמם מזהות הקהילה הנמצאת בסכנת הכחדה.

"הסיכוי שלנו לשרוד כקהילה, ולהציל את שפתנו, הוא לחזור לכפרים שלנו", אומר מר' חד'ירוסוס (70), כשהוא יושב סביב מרונים מבוגרים אחרים במועדון הקהילה שלהם בניקוסיה, בירת קפריסין.

"אם 2,000 איש יחזרו לכפר ויישארו שם, ייווצרו התנאים המתאימים לאנשים לדבר בשפה - וקיום חתונות בין אנשים הכפר".

זה בלב הפחדים של המארונים בגלל הכחדתם הקהילתית.

כשהם מפוזרים בין קפריסאים יוונים ורחוקים מכפרי הוריהם, הרוב המכריע של המארונים - לפי הערכות תשעה מתוך עשרה - מתחתן מחוץ לקהילה שלהם.

מר' ג'ורגוס סקורדיס, אקטואר בן 47, הוא יוצא מן הכלל נדיר. אשתו, אנטואנטה, הייתה האדם האחרון שנולד בקורמקיטיס, בעוד שחתונתם של בני הזוג בשנת 2008 הייתה הראשונה בכפר לאחר 1974.

"הקהילה הוטמעה כמעט לחלוטין", אומר סקורדיס, בבית קפה בניקוסיה.

"רבים, אולי אפילו רובם של המארונים, התחילו להרגיש כמו יוונים. למרות שהם הגיעו מלבנון, דיברו ערבית ואתנית הם לא יוונים - בגלל הלימודים שלהם, החתונות המעורבות והעקירה שלהם", הוא מסביר.

"ומי שלא מרגיש ככה, הם נאלצים, בדרך מסוימת, כי ילדיהם ונכדיהם הם קפריסאים יוונים."

בית הקפה "קורמקיטיס" הוא מקום מפגש קבוע למארונים בניקוסיה.

קפריסין היא ביתם של אחד הסכסוכים הקפואים הארוכים בעולם.

מנהיגי קפריסין היוונים ומנהיגי קפריסין הטורקים פעלו זה מכבר לקראת הסכם לאיחוד האי מחדש, אך כמה ניסיונות בתיווך האו"ם להגיע להסכם קרסו, לרוב בהפללה הדדית, עלבונות וכעס.

בתוך המציאות הטעונה והנפוצה של קפריסין מפוצלת, קהילות קטנות יותר כמו המארונים מרגישות כלואות בין שתי חזיתות.

"לקפריסאים היוונים ולקפריסאים הטורקים יש הבדלים עצומים, ואנחנו הקורבנות לכך", אומר מר' חאג'י רוסוס.

כנציג שאינו מצביע בקהילה המרונית בבית הנבחרים של קפריסין במשך 20 שנה, מר' חאג'י רוסוס חווה נסיון ממקור ראשון.

"פגשתי פעם את שגריר ארה"ב ואמרתי לו ש'לא נוכל לשרוד בלי תמיכה '', אומר מר' חאג'י רוסוס. "הוא הגיב, 'אני מבין את זה, אתה כמו הכדור במשחק פינג פונג שנפגע מסביב, אבל אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר בקשר לזה''.

על פי חוקת הרפובליקה של קפריסין משנת 1960, הקהילה המארונית מוכרת כ"קבוצה דתית" אך אינה מיעוט.

מר' חאג'י רוסוס ואחרים נלחמו זה מכבר לשינוי מעמדה של הקהילה - אך ללא הועיל.

"אמנם היה רצון טוב מטעם הממשלה הקפריסאית היוונית והפרלמנט, אבל הם השתמשו בטיעון שהם לא יכולים לשנות את החוקה", הוא אומר.

מר' אנטוניס חאג'י רוסוס, נציג לשעבר מרוני בפרלמנט הקפריסאי היווני.

בעצמאות בשנת 1960, החוקה הדו-קהילתית של קפריסין ארגנה נשיא קפריסאי יוון וסגנית קפריסין טורקית, בהסכם חלוקת הכוח שהיה קצר מועד.

זוהו אך ורק כ"קבוצה דתית ", המארונים, הארמנים והלטינים של האי התבקשו לבחור לאיזה משתי הקהילות הגדולות להצטרף, ושלושתם בחרו להיות מזוהים כקפריסאים יוונים בשל זיקה דתית וקשרים לשוניים ותרבותיים - והוסיפו עדיין. נדבך נוסף למציאות המורכבת של האי.

"בעיית קפריסין מוצגת כפשוטה בעיה יוונית-טורקית, שגורמת להתעלמות ולצעדים צדדיים מכל שאר העניינים החשובים", אומר מר' קוסטאס קונסטנטינו, פרופסור ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת קפריסין.

"יש הטמעה, בעוד שאחרים אומרים כי הבעיה בקפריסין לא צריכה להסתבך עוד יותר על ידי התבוננות גם בסוגיות של קבוצות מיעוטים", הוא מוסיף.

בקיץ שעבר הודיעו מנהיגי קפריסין הטורקיים כי תוצג תוכנית לגבי פתיחת שאר הכפרים המרונים לתושביהם לשעבר והשלמת עבודות התשתית לאפשר יישוב מחדש.

מאז לא קרה הרבה, אך הצד הקפריסאי היווני דחה אז את המהלך וכינה אותו "טריקים של תקשורת" וחלק מתכנית שלא להעמיד כפרים כאלה תחת ממשל יוון הקפריסאי לאחר שהושג פיתרון לחלוקת האי.

עוד בכפר קורמקיטיס, גב' מאורוהאנה, שלא הכירה בית אחר מלבד הכפר הזה, אמרה שהזמן הוא המהותי.

"הקרבנו את עצמנו והצלחנו לשמור על הכפרים שלנו", היא אומרת.

"אבל אם לא ישובו אנשים, הכל יפסיק להתקיים.

"זה מה שאנחנו רוצים: פתרון שלווה לבעיית קפריסין וכולם יחזרו".

+4

הצג נתוני שימוש

148 תפוצה של הפוסט

8Bina Van der Kain, Shoshy Gefen ו6 נוספים

תגובה אחת

לייק

תגובה

שתף