היסטוריה של קפריסין, ההפיכה היוונית והפלישה הטורקית בשנת 1974 Greek revolution & Turkish Intervention 1974

היסטוריה של קפריסין, ההפיכה היוונית והפלישה הטורקית בשנת 1974
Greek revolution & Turkish Intervention 1974

לאחר שנת 1967 עלו תקוות מסוימות שניתן היה להשיג פשרה על עיריות נפרדות לעדות. במשא ומתן בין גלפקוס קלרידס ורוף דנקטש ובוודאי שההסכם התקרב, אך ממשלת מקריוס לא הייתה יכולה לקבל את ההפרדה, מה שהיה יכול לשלול את העקרון , אם דו-קהילתית, או מדינה מאוחדת.

בתקופה זו נמשך גם סכסוך על ידי קרע רציני בצד היווני, בין מקריוס לחזית הלאומית האנוסיסטית שנתמכה על ידי החונטה היוונית. מקאריוס הפך כעת למכשול בפני תומכי היווניזציה. גריבאס חזר בשנת 1971 לעמוד בראש ארגון חדש, EOKA-B, עם מקריוס וללא הטורקים-קפריסאים.

מקריוס קיבל הוראה מאתונה לפטר את שר החוץ שלו ולהתייחס לאתונה כמרכז הלאומי. מקאריוס עמד בהצלחה נגד התומכים בניסיונות להרחיקו. הוא עדיין היה פופולרי בקפריסין.

העניינים החמירו כשעלתה לשלטון בספטמבר 1973 חונטה חדשה והייתה הקלה פחות מלחץ ימני ממה שניתן היה לצפות כשגריבס נפטר לפתע בינואר 1974. הלחץ שהתרחש עד הפיכה ביולי 1974 בהפיכה בראשות של ניקוס סמפסון, הפיל מהשלטון את מקריוס שהצליח להימלט מהמדינה דרך בסיס בריטי. עבור טורקיה זה העלה חשד על השליטה היוונית על קפריסין.
לכן דרשה ממשלת טורקיה כי יוון תפטר את קולונל סמפסון ותפנה את כל הקצינים היוונים מהאי ותכבד את עצמאות האי. מבחינת ארצות הברית, נראה שקיסינג'ר לא הוטרד מאוד מההפיכה של סמפסון ונראה כאילו הוא יכול לקבל אנוזיס.

האסרטיביות של ראש ממשלת טורקיה אקוויט במדיניות החוץ, מחוזקת על ידי שותפיו לקואליציה הזוטרים, אילצה את התורכים להתערב. הבריטים הוזמנו להשתתף במבצעים צבאיים, במסגרת חוזה הערבות, אך דחו. השליח האמריקני ג'וזף סיסקו ניסה ללא הצלחה לשכנע את החונטה היוונית לקבל את תנאיה של תורכיה להסדר קפריסין, שכלל שליטה טורקית-קפריסאית באזור חוף בצפון וניהול משא ומתן לפיתרון פדרלי.
ברית המועצות עמדה בצד ולא רצתה לראות אנוזיס, שתחזק את נאט"ו ותחליש את השמאל בקפריסין.

טורקיה התערבה ב- 20 ביולי 1974. התוכנה של זכות במסגרת אמנת 1960, מטרתה היחידה של טורקיה יכולה להיות להקים מחדש את מצב העניינים המובטח על ידי סעיפי היסוד בחוקת 1960, לטעמך של התורכים ההפיכה הייתה כמובן בלתי חוקתית ונאמר על ידי מקריוס עצמו כניסיון להרחיב את הדיקטטורה היוונית לאי. ההתערבות הטורקית התקבלה בברכה לראשונה על ידי העולם, זה הוביל להפלת המשטר הצבאי באתונה וסמפסון בקפריסין.

הנחיתה הטורקית, שהחלה עם מעט כוחות יחסית, הצליחה עברה בהצלחה. התוצאה בכיבוש מובלעות טורקיות קפריסיות בכל חלקי האי על ידי הכוחות היוונים. לאחר הבטחת ראש גשר פחות או יותר משביע רצון הסכימו כוחות טורקיה להפסקת אש ב23 ביולי 1974. באותו יום נכנסה הממשלה האזרחית תחת קרמנליס לתפקיד באתונה, ביום בו התמוטטה ההפיכה של סמפסון. גלפקוס קלרידס הפך לממלא מקום הנשיא בהיעדר מקריוס.

ועידה של מעצמות המערב, יוון, טורקיה ובריטניה, התכנסה בז'נבה ב- 25 ביולי. בינתיים כוחות טורקיים לא נמנעו התפשטות עמדותיהם, מכיוון שיותר מובלעות טורקיות-קפריסיות נכבשו על ידי כוחות יוונים. הוסכם קו הפסקת אש חדש. ב- 30 ביולי הסכימו המעצמות כי יש לקשור את נסיגת הכוחות הטורקיים מהאי ל"ישוב צודק ומתמשך המקובל על כל הצדדים הנוגעים בדבר". ההכרזה דיברה גם על "שתי ממשלות אוטונומיות - זו של הקהילה היוונית-קפריסאית ושל זו של הקהילה הטורקית-קפריסאית".

בוועידת ג'נבה השנייה ב- 9 באוגוסט לחצה טורקיה לפיתרון פדרלי לבעיה נגד הקשחת ההתנגדות היוונית. בעוד שהקפריסאים הטורקיים רצו פדרציה דו-לאומית, טורקיה הגישה, תחת ייעוץ אמריקני, תוכנית קנטונאלית שכללה הפרדה של אזורים טורקיים-קפריסיים זה מזה. מסיבות ביטחוניות לא העדיפו קנטונים. כל תוכנית חיבקה כשלושים וארבעה אחוזים מהשטח.

תוכניות אלה הוצגו בכנס ב 13- באוגוסט על ידי שר החוץ הטורקי, טוראן גונש. אנשי הדת רצו שלושים ושש עד ארבעים ושמונה שעות לשקול את התוכניות, אולם גינש דרש תגובה מיידית. הדבר נחשב בלתי סביר בעיני היוונים, הבריטים והאמריקאים שהיו במועצה צמוד. אף על פי כן, למחרת, הרחיבו הכוחות הטורקיים את שליטתם לכ- 36 אחוז מהאי. הם חששו כי עיכוב יהפוך נגדם את הדעה הבינלאומית בתוקף אם תוענק סיכוי לטקטיקות השהייה יווניות והם היו נחושים בדעתם להציל כוחות טורקים קפריסאים מאוימים מאוד שמובלעותיהם נכבשו על ידי כוחות יוונים. 160,000 יוונים-קפריסאים נסו לדרום עם תחילת הלחימה. כ- 50,000 טורקים-קפריסאים מאוחר יותר (1975) עברו לצפון.

המוניטין הבינלאומי של טורקיה סבל כתוצאה מהרצון של הצבא הטורקי להרחיב את השליטה לשליש האי. ראש ממשלת בריטניה ראה באולטימטום הטורקי בלתי סביר מאחר שהוא הוצג מבלי לאפשר זמן מספיק ללימוד השטח. בעיני יוון ההצעות הטורקיות הוגשו מתוך מודעות מלאה לכך שהצד היווני לא יכול היה לקבלן ושיקפו את הרצון הטורקי לבסיסים צבאיים בקפריסין. הצד היווני עבר בדרך כלשהי על הצעותיהם בכך שהוא מכיר ב"קבוצות "טורקיות של כפרים" ו"אזורים מנהליים טורקיים". אך הם הדגישו כי הסדר החוקתי של קפריסין צריך לשמור על אופיה הדו-קהילתי על סמך קיום משותף של הקהילות היווניות והטורקיות במסגרת רפובליקה ריבונית, עצמאית ואינטגרלית. בעיקרו של דבר, הצעותיו של הצד הטורקי היו להתגבשות והפרדה גיאוגרפית ולמידה גדולה הרבה יותר של אוטונומיה לאזור זה, או לאותם אזורים, ממה שהצד היווני יכול היה לחזות.

ההיסטוריה של קפריסין מכילה מורשת של מחלוקת, שבה לשנים 1960 עד 1974 יש מקום מיוחד. ראוי היה לציין כי הטורקים-קפריסאים אינם יכולים לשכוח את השנים ההן וכי היוונים-קפריסאים אינם יכולים לזכור אותם

הכרזה על מדינת הפדרציה הטורקית של קפריסין (TFSC) - 1975

מזכ"ל האו"ם הגיע לקפריסין ב 26 בדצמבר 1974, מיד לאחר מבצע השלום השני, ודרש לפתוח בשיחות דו צדדיות בין שתי הקהילות. לאחר הכרזת המינהל הקפריסאי הזמני בטורקיה ב- 28 בדצמבר 1967, נכנס השלב השני לתוקף ב- 13 בפברואר 1975 עם הכרזת הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין.

במצב זה, התכנסה האסיפה הממשלתית הטורקית של קפריסין ב- 13 בפברואר 1975 במטרה להקים את האגפים הטורקיים של היחידות הפדרליות הדרושות לפדרציה המבוססת על שוויון והתאמת מערכת פרלמנטרית דמוקרטית רב-חלקית. האסיפה הכריזה פה אחד על הרפובליקה הפדרלית של קפריסין והחליטה על הקמת אסיפה חוקתית בהשתתפות נציגי כל המוסדות והסוכנויות של הקהילה הטורקית כדי להקעם את חוקת המדינה ואת חוק הבחירות.

הצהרת היסוד של הרפובליקה הפדרלית של קפריסין שהוכרזה ב- 13 בפברואר 1975 הוכרזה על ידי יו"ר המינהל ראוף דקטאס במועצת הממשל הטורקית האוטונומית של קפריסין.

ההצהרה כללה את ההחלטות הבאות:

"מועצת השרים והאסיפה המחוקקת של המינהל הטורקי האוטונומי של קפריסין קיימה ישיבה משותפת בניקוסיה ב- 13 בפברואר 1975 והחליטה את הדברים בהתחשב בסיבות שצוינו כדין:

- הקהילה הקפריסאית הטורקית, מפלגה אחת ממקימי הרפובליקה, נאלצה להתנגד לניסיונות והאיומים של הקפריסאים היוונים להפסיק את עצמאותה של רפובליקת קפריסין בשנת 1963, 1967 ו 1974.

הגיעה למסקנה כי אי אפשר לחיות יחד עם הקפריסאים היוונים, מפלגה אחרת של מייסדי הרפובליקה של קפריסין וכי יש לאפשר לשתי הקהילות לחיות בשקט על ידי סידור המבנים הפנימיים שלהם בכדי להביא לרגיעה, ביטחון ומתמשך שלום לאי

על פי ההצהרות לעיל, הוחלט כי על הקהילה הקפריסאית היוונית לנקוט בגישה חיובית ובונה להקמתה של הרפובליקה הפדרלית של קפריסין.

אושר כי כל ניסיון לעצמאותה של קפריסין ולחלק או לשלב אותה במדינה אחרת, יתנגד בכל כוח.

ההערכה היא כי מעמד העצמאות נדרש לרפובליקה של קפריסין ובכך הוחלט כי לא יורשה לאי לשרת אינטרסים זרים.

נחשב כהכרחי ליצור את הבסיס המשפטי להשגת הסדר באזורים שלהם, מכיוון שמדינת הסדר הינה תנאי הכרחי להקמתה של הרפובליקה הפדרלית של קפריסין בעתיד.

אושר כי המטרה הסופית הייתה להשתלב עם הקהילה הקפריסאית היוונית במסגרת פדרציה דו-אזורית.

הוחלט כי חוקת 1960 שעקרונותיה הבסיסיים נקבעו על בסיס הסכמים בינלאומיים בהתאם לחוק הבינלאומי, תוחלף כחוקה של הרפובליקה הפדרלית של קפריסין על פי אותו נוהל וכי הסידור מחדש והארגון של הארגון מינהל אוטונומי בקפריסין הטורקית נחוץ עד להקמת הרפובליקה הפדרלית.

לכן הוחלט כי האסיפה החוקתית תוקם תחת נשיאותו של נשיא המינהל הקפריסאי הטורקי.

הזמן מיום הקמת הרפובליקה הפדרלית של קפריסין להכרזתה של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין היץה תקופה קשה של מאבק פתרון של בעיות לטווח הקצר והארוך עד שהדמוקרטיה תוטמע.

בתוך אותה תקופה הושלמה החוקה של הרפובליקה הפדרלית של קפריסין והושמה ליישום, תוך שהיא קיבלה כמעט 100% מהקולות במשאל עם. בשנים 1976 ו -1981 נערכו שתי בחירות כלליות והבעיות של המדינה טופלו במערכת הפרלמנטרית באמצעות הפעלת מנגנונים דמוקרטיים.

שוב לאורך אותה תקופה, הרפובליקה הפדרלית של קפריסין הייתה פתוחה למשא ומתן לפיתרון סוגיה של קפריסין, שהביאה לפיסגה בין מקריוס לדנטאש בשנת 1977.

מקאריוס נפטר ב -3 באוגוסט 1977 והצד הקפריסאי היווני בחר את מנהיג המפלגה הדמוקרטית קיפריאנו לנשיא קפריסין. עם זאת, טורקיה והרפובליקה הפדרלית הפדרלית של קפריסין לא הכירו בנשיאותו, וטענו בצדק כי קיפריאנו יכול לייצג רק את הממשל היווני בקפריסין. עם זאת, נערכה פסגה בין דנקטאש לקיפריאנו בשנת 1979 במטרה למצוא פיתרון לסוגיה בקפריסין.

הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין - הצהרת 1983 על TRNC

בנובמבר 1983 הכריז הפרלמנט של מדינת הפדרציה הפדרלית של קפריסין על הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין (TRNC, או פשוט צפון קפריסין).

חברי הפרלמנט התורכי-קפריסאי הצביעו על הכרזת הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין ב- 15 בנובמבר 1983

ההצהרה הדגישה כי הכרזת המדינה היא ביטוי לזכות ההגדרה העצמית של העם הטורקי-קפריסאי.

חתימות של חברי פרלמנט קפריסין הטורקית המכריזים על הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין כרפובליקה עצמאית
חתימות של חברי הפרלמנט הקפריסאי בטורקיה המכריזים על
הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין כרפובליקה עצמאית

מועצת הביטחון של האו"ם התכנסה ב- 17 ו -18 בנובמבר ואימצה את החלטה 541 שתיארה את הניסיון ליצור TRNC כפסולה חוקית, קראה לסגת ממגילת העצמאות וביקשה מכל המדינות שלא להכיר ברפובליקה החדשה.

הטורקים-קפריסאים טענו כי מועצת הביטחון היא ארגון פוליטי העוסק בשלום ובביטחון ולא ארגון שיפוטי המוסמך לשפוט את 'חוקיות' או 'תקפות' של מדינות. כך שלמעשה, קיימות כיום שתי מדינות באי, האחת מוכרת בינלאומית, והשניה מוכרת רק על ידי טורקיה. שתיהם דמוקרטיים ומנהלים את קשריהם הבינלאומיים בנפרד. אך רק המדינה היוונית-קפריסאית מוכרת על ידי ארגונים בינלאומיים ואזוריים כמו אלה של האו"ם והאיחוד האירופי.

הממשל היווני-קפריסאי עושה את מירב המאמצים למנוע את שמיעתם של אפילו הקפריסאים הטורקיים בפורומים בינלאומיים. בדרך זו, אפילו לא הכלל הבסיסי ביותר של צדק טבעי - הזכות להישמע - לפני קבלת החלטה, אינו נשמר. אין פלא שארגונים בינלאומיים ממשיכים לקבל החלטות נגד טורקיה-קפריסאים.

הממשל היווני-קפריסאי משתמש ב"הכרתו" כנשק פוליטי מרכזי נגד הטורקים-קפריסאים בכדי לכפות עליהם אמברגו - בכל התחומים, בין אם זה כלכלי, פוליטי, חברתי, תרבותי, ואפילו בספורט - כדי לבודד להחליש אותם. אבל האמברגו הזה כמעט ולא חדש. הוא היה שם מאז הימים הראשונים של הסכסוך בקפריסין, והעולם כמעט ולא הראה תגובה מספיק בכדי להפיג אותו. הציטוט הבא הוא מתוך דו"ח של האו"ם בשנת 1964 שאמר:
הגבלות שבמקרים מסוימים היו כה קשים עד שהן מסתכמות במצור אמיתי 'מעידות שממשלת קפריסין מבקשת לכפות פיתרון פוטנציאלי בלחץ כלכלי כתחליף לפעולה צבאית".