יום שני, 21 בספטמבר 2020

קפריסין, טיול מודרך לאתרים היסטוריים, כנסיית "פאנגיה טו אראקוס" Panagia tou Arakos church, Troodos mountain

 קפריסין, טיול מודרך לאתרים היסטוריים, כנסיית "פאנגיה טו אראקוס"

Panagia tou Arakos church, Troodos mountain
בהרי הרי טרודוס, בחלק המרכזי של קפריסין, נמצאים כמה מהמונומנטים החשובים בתולדות הציור הביזנטי.
מדובר בכנסיות עם ציורי קיר המשמרות עד היום דוגמאות מצוינות לזרמים השונים של הציור המונומנטלי הביזנטי והפוסט-ביזנטי, מהמאה ה -11 ועד המאה ה -19.
עשר מכנסיות אלה רשומות עד כה ברשימת מורשת עולמית של אונסק"ו.
כנסיית Panagia tou Arakos ממוקמת באזור מרכזי של רכס הרי טרודוס, באזור הגיאוגרפי של פיציליה Pitsilia, בין הכפרים לגאודארה וסרנדי Lagoudera and Sarandi. מאז 1985 היא נכללה ברשימת אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו, יחד עם תשע כנסיות ביזנטיות עם ציורי קיר בטרודוס.
זהו הקתוליקון של המנזר ההומונימי שנבנה במחצית השנייה של המאה ה -12, בתקופה בה חיי הנזירות פרחו בקפריסין.
כאשר הנזיר הרוסי וסילי ברסקי ביקר במקום בשנת 1735, המנזר היה בירידה. ברסקי קובע שרק שלושה נזירים חיו שם. על פי מקורות כתובים אחרים, המנזר המשיך לפעול עד העשורים הראשונים של המאה ה -19.
כיום, בנוסף לכנסייה, נשמר מבנה מנזר בן שתי קומות בצידו הצפוני המשמש כמגורי הכומר. עם זאת, לא ברור שהכנסייה נוסדה כמנזר - יתכן שבמקור זו הייתה קפלה פרטית. מקורו של שם המשפחה "אראקוס" Arakos מוטל בספק: לפי גרסה אחת הוא מגיע מצמח האפונה, בעוד שעל פי מסורת שנשמרה על ידי ברסקי, הכינוי של המנזר מגיע מהמילה "היררכ" hierarch, שפירושה נץ.
הכנסייה שייכת לסוג האדריכלי של הכנסייה החד-מעלית עם הכיפה, שגגיה מעוצב כצלב.
מאוחר יותר, אולי במאה ה -14, כוסתה הכנסייה בגג מותאם מעץ, מרוצף באריחים שטוחים.
הארכת הגג יוצרת משלושת צדי המקדש, מלבד מערב, גלריה מקורה סגורה ברשת עץ. הכיפה מכוסה בגג נפרד, בניגוד לכנסיות אחרות בהרי טרודוס. במהלך המאה ה -18 נהרס הקיר המערבי ונכנסיה הורחבה.
הכנסייה שבפנים מתועדת על פי כיתוב שנמצא מעל הכניסה הצפונית של הכנסייה, הכנסייה עוטרה על חשבון לאונטוס אוטנטיס בדצמבר 1192.
אלה הם ציורי קיר פרסקו מאיכות יוצאי דופן, שהם סדרת הפרסקאות השלמה ביותר של התקופה הביזנטית התיכונה בשנת קפריסין ומבטאים מגמות עכשוויות השולטות באמנות איסטנבול.
בנוסף לסגנון, הכנסייה מחוברת לבירה באמצעות התוכנית האיקונוגרפית שלה. אם ניקח בחשבון את העובדה שבקונסטנטינופול עצמה כמעט שום דבר לא שרד מתקופה זו, אז אנו מבינים את מקומה של אנדרטה זו בתולדות האמנות הביזנטית.
הצייר של Panagia tou Arakos מזוהה על ידי חוקרים אחדים עם תיאודורוס אפספדיס, שצייר בשנת 1183 את מתחם אגיוס ניופיטוס בפאפוס. שני אייקונים ניידים, של ישו ופנאגיה אראקיוטיסה, שהוצגו במוזיאון הביזנטי של קרן הארכיבישוף מקריוס השלישי בניקוסיה, מגיעים מכנסייה זו ומיוחסים לאותו צייר.
ייצוגיה של מריה הבתולה עם המלאכים המלאכים וההירארכים בקשת המדרגה הקדושה נבדלים סגנונית משאר ציורי הקיר של הכנסייה וכנראה הוצאו להורג על ידי אמן אחר קצת לפני שנת 1192.
תיאור נדיר הם דיוקנאותיהם של שבעת. קדושים קפריסאים המעטרים את הקיר האיקוני של הקשת. הבתולה בקשת העיוורת מעל הכניסה הצפונית וכמה ייצוגים אחרים שייכים למאה ה -14. העיטור האחרון של הכנסייה התרחש במאה ה -17 ולמכלול זה שייכות דמויות הקדושים על הקיר הצפוני החיצוני וכן האיקונוסטזיס המגולף בעץ משנת 1673.
מידע: מחלקת עתיקות
כנסיות ומנזרים
Shoshy Gefen, Uri Lan ואחד נוסף

פורסם על ידי ב-