יום שבת, 12 בדצמבר 2020

צפון קפריסין, ביקור בעיירה ''קיתריאה'', מחוז ניקוסיה, 6000 תושבים יוונים עקרו בעקבות הפלישה הטורקית ב 1974 Kythrea village, Nicosia district, North Cyprus and Pantelis Theodorou story

 צפון קפריסין, ביקור בעיירה ''קיתריאה'', מחוז ניקוסיה, 6000 תושבים יוונים עקרו בעקבות הפלישה הטורקית ב 1974

Kythrea village, Nicosia district, North Cyprus and Pantelis Theodorou story
''העיירה ''קיתריאה'' Kythrea (ביוונית: Κυθρέα או Κυθραία), היא עיירה בצפון קפריסין, מחוז ניקוסיה.
''העיירה ''קיתריאה'' ממוקמת 10 ק"מ צפונית מזרחית לניקוסיה. העיירה קיתריאה נמצאת בשליטה בפועל של צפון קפריסין.
העיירה ''קיתריאה'' מונה סה"כ 3300 תושבים
כ 12000 תושבים יוונים לשעבר גלו בעת הפלישה הטורקית לדרום קפריסין.
העיירה ''קיתריאה' שוכנת בסמוך לממלכת העיר העתיקה צ'יטרוי kingdom of Chytroi, שהוקמה על ידי צ'יטרוס, נכדו של המלך האתונאי אקמאס.
על פי מסורת אחת, השם קיתריאה נובע משמו האי היוני היווני קיטרה, ממנו הועברו אבני ריחיים לטחנות המים של קיתריאה.
העיירה הקטנה הושקתה במשך אלפי שנים מהמים של מעיין קפלובריסוס; אולם זמן קצר לאחר הפלישה הטורקית ב 1974, המים חדלו לזרום.
עם התפשטות הנצרות בקפריסין, הפך צ'יטרוי לבישוף. הבישוף הראשון, ששמו ידוע הוא פאפוס, מוזכר בחיי אפיפניוס מסלאמיס כמי שהיה בישוף במשך 58 שנים של "העיירה האומללה צ'יטריה", וכמי שמת קדוש מעונה בתאריך לא מוגדר כלשהו, ​​שבוודאי היה היה תחת הקיסרים האלילים ליקיניוס או מקסימינוס השני, או האריאן קונסטנטיוס השני.
מעשי מועצת כלקדון (שנת 451) מראים כי הבישוף פוטינוס היה מיוצג שם על ידי הדיאקון שלו דיוניסיוס, ואלה של המועצה השנייה של ניקאה בשנת 767 שבהם השתתף הבישוף ספירידון באופן אישי.
חסרים מידע עכשווי הנוגעים לדמטריאנוס, שהנרי גרגואר תיאר אותו כעלם הסתומים מבין הקדושים המקומיים בקפריסין. Leontios Machairas מימי הביניים הוא הסופר המוקדם ביותר שהזכיר אפילו את שמו בקצרה.
על פי חייו העתיקים ביותר של דמטריאנוס, שפורסמו במאה ה -18, הוא הפך לבישוף בסביבות שנת 885, נלכד על ידי ערבים ונלקח למצרים עם רבים מצאמניו, אך על ידי תפילותיו השיג את שחרור כולם.
הכנסייה המקומית שהוקדשה לסנט אמברוז (1910) הייתה בעבר אחת הגדולות בקפריסין.
הכנסייה הקודמת של אגיוס דמטריאנוס, שנהרסה בעת העתיקה כתוצאה מסדרת רעידות אדמה ואז פשטו עליה פיראטים היא הפכה למקום פולחן חשוב עבור הקהילה המקומית, למרות נוכחותה של כנסייה חדשה יותר באותו שם פעלה עד אמצע שנות השבעים.
קיתריאה הוא אזור ארכיאולוגי יוצא דופן. פסל מצויין אחד שהתגלה באזור הוא פסל הברונזה של הקיסר הרומי ספטימיוס סוורוס, שמוצג במוזיאון קפריסין בניקוסיה.
עיריית קיתריאה הוקמה בשנת 1915.
העיר מנוהלת על ידי עיריית Değirmenlik הקפריסאית הטורקית שנוסדה בשנת 1975.
תושבי קיתריאה העקורים, הממוקמים כיום בניקוסיה ובמקומות אחרים, מקיימים עירייה בגלות. היא חולקת מקום עם עיריית לפיתוס שעקורה באופן דומה, ברחוב אמוכתוס 37, ניקוסיה.
לאחר שתושביה היוונים קפריסאים עקרו באוגוסט 1974, אוכלסה העיר מחדש על ידי קפריסאים טורקים עקורים.
מקורם העיקרי של הקפריסאים הטורקים שהתיישבו בעיירה הוא הכפר אלאמינוס, אך גם תושבי כפרים רבים אחרים הועברו לכאן. ישנם אנשים טורקים שהתיישבו גם בעיירה, בעיקר ממחוז מרסין.
תרבות, ספורט ותיירות עריכה
לפני הפלישה הטורקית לקפריסין, קיתריאה הייתה ביתו של מועדון הכדורגל AEK Kythreas. איגוד הסביבה והפרסום של דהירמנליק נוסד בשנת 2008.
איגוד התרמויות והאמנות Değirmenlik הוא ארגון לא-ממשלתי הפועל בעיירה, והוא מארגן מדי שנה את פסטיבל התרבות והאמנות מאז 2009. חברי העמותה משתתפים בפסטיבלים בחו"ל. בעיריית דגירמנליק יש קבוצת פולקלור שפתוחה לילדים.
מועדון הספורט Değirmenlik נוסד בשנת 1975, וכעת בקפריסין התאחדות הכדורגל הטורקית (CTFA) K-PET הליגה הראשונה.
מובאת כאן עדות ממקור ראשון על ההוויה המשפחתית של אחת מתושבות הכפר.
שמי פנטליס תיאודורו פנטלי ואני קפריסאית.
לאחרונה החלטתי לרשום את סיפורה של אמי, אלני פנטלי, שחייה היו מלאי ניסויים ואתגרים. הסיפור שלה עוזר לראות את העבר של המדינה הזו ואנשיה.
אמי, בדיוק כמו אנשים רבים בני גילה, אף פעם לא היתה להוטה להראות את הרגשותיה.
היא הקדישה את חייה, אהבתה וכוחה למשפחתה ולחבריה, ולא השאירה דבר לעצמה. אבל הסיפור שלה הוא תיאור אינטנסיבי של חיי האישה בקפריסין הכפרית.
הסיפור של אלני פנטלי:
הורי קוסטאס ג'ורג'יו ומריה קונסטנטינו נולדו בקיתריאה. עד 1974 מנתה אוכלוסיית הכפר כ 6000 קפריסאים יוונים.
קיתריאה תמיד הייתה כפר ירוק מאוד - גן עדן אמיתי!
תושביה היו כולם אנשים אופנתיים, אך גברים מבוגרים לבשו מכנסי וראקה מסורתיים.
אנשים בילו את זמנם הפנוי בבתי הקפה המקומיים ובמסעדות הקטנות.
היה לנו אפילו בית קולנוע משלנו, שבו תושבי הכפר היו צופים סרטים ביוונית. ובסופי שבוע אנשים היו מבלים בחוף בקירניה.
רבים מהצעירים עזבו לחפש עבודה בניקוסיה.
הדור המבוגר העדיף להישאר ולעבוד בגינה ובשדות הזית. זיתים והדרים עובדו יותר מכל גידול אחר.
בכפר פעלו 9 או 10 טחנות מים שטחנו קמח, שעבדו הודות למעיין קפלובריסו. אז בנוסף לחקלאות, קיתריאנס התמחה גם בטחינת קמח.
חיטה נקצרה במישור מסוריה ואז הובאה לקיתריאה כדי להיטחן. זרם המעיין היה חזק מספיק בכדי להניע את אבני הריחיים הכבדות. תעלות המים תוכננו להגביר את כוח הזרם. בכפר היו תעלות מים רבים, ששימשו גם להשקיית חוות וגינות מקומיות.
כל האדמות שמסביב היו שייכות לבישוף של קיתריאה והושכרו לחקלאים המקוונים שהשתמשו בה לגידול כישות וחיטה.
בסמוך לכפר אגיוס אמברוסיוס, השוכן קרוב לים, היו גנים ירוקים רבים וחוות עם מאגרי מים המשמשים להשקיה.
בקיתריאה היו 7 כנסיות. הראשית הייתה Panagia Hordakiotissa, שלפי אגדה נהגה לשכן את שרידי ישו. למרבה המזל, כל רכוש הכנסייה (למשל תרומות של חתיכות קישוט, זהב ) נשמר והועבר לניקוסיה בעקבות הגעתם של הכובשים הטורקים.
מדי שנה שימשו שרידי כנסיית אגיוס דימיטריאנוס, שנמצאת בקיתריאה העתיקה, כאתר לשירותי דת המושך מספר עצום של אנשים.
נשים רבות בכפר שלנו נהגו לגדל תולעי משי כדי לייצר משי. (משי הופק בעבר בכל רחבי קפריסין, כאשר לכל אזור היה סוג משי משלו. כך, למשל, קיתריאה נודעה בזכות המשי הצהוב שלה. הכנסה נוספת למשפחה.
כך זה עבד: המדפים היו מרופדים בעיתונים, ואז כוסו בעלי תות. תולעי המשי היו אוכלות את העלים וגדלות. ואז הנשים היו מניחות צרור טימין וענפי עצים שהובאו מההרים.
כשהזמן היה נכון, תולעת המשיכים החלה להתגולל, התגלגלה נכנס לפקעת העשויה מחוט משי ואז התחברה לענפים. התהליך כולו ארך 40 יום.
השלב הבא כלל הסרת חוט המשיכים מהפקעת. היו לנו אנשים ממיצרו באזור פיציליה וקקופטריה ובאו ללמד אותנו את החלק הזה.
אנשים אלה נקראו מטקסאות (''מטקסה'' פירושו משי ביוונית). מטקסה הוא היום שם משפחה פופולרי מאוד בקפריסין.
כך הם היו מבשלים את הקוקוסים בסירים גדולים ומערבבים אותם במצקת. אחר כך הם היו מסירים את חוט המשיכים המופרד ומגלגלים אותו על גליל מיוחד בשם "אנמי", שהיה עשוי מעלי קנה סוכר.
האם היו אנשים מפורסמים בכפר שלנו? כמובן! היו הרבה רופאים חשובים, מורים ואחרים. חלק מהרופאים הללו היו אוולטון, ג'קובידיס, קוסטאס וניקוס קוליציסי. היה חייט בשם פלוטיס פרנגודיס, ואפילו אוליגרך, אחד מראשי הערים של קיתריאה.
קיימת אגדה פופולרית מאוד בקפריסין על ענק בשם Digenes Akritas, שאחז בהר ענק, ובכך יצר רכס קירנייה המכונה Pentadaktylos ("חמש אצבעות" ביוונית).
אני אספר לכם על המשפחה שלי.
אבי עבד בטחנת קמח ואמי הייתה עקרת בית. היא הייתה תופרת ותוצרת תחרה נפלאה (נהגה להכין באסטי, סדינים, ציפיות ועוד הרבה דברים אחרים).
היא גם הייתה שומרת כנסייה בכנסיית פנאגיה תיאוטוקו וטיפלה בכנסיה ובשטח הגן החיצוני.
היא גם טיפחה תולעי משי, הייתה לה חוות עופות קטנים וגידלה יונים. יום אחד ראיתי אותה חותכת גרון של עוף ובמשך שנים רבות אחרי זה לא יכולתי לשאת את בשר העוף.
יש לי אח ששמו אנדראס קונסטנטינו. הוא היה יותר מכונאי ונהג בניקוסיה.
יש לו משפחה גדולה.
לא הספקתי לפגוש את סבא וסבתא שלי. הדבר היחיד שאני יודע אם אחד מסבי היה חקלאי שגידל הדרים וזיתים. נולדו לו שלושה בנים ובת.
הייתה לנו משפחה מלוכדת מאוד, עם יחסים חמים בין הדור המבוגר והדור הצעיר כמו גם בין האחים.
אני זוכר את ילדותי די טוב. השתתפתי בשני הצגות תיאטרון בשם "Να ζει το ορφανο" ו- "Το Μεσολογγι ζει" [7]. היו לנו תלבושות תיאטרון אמיתיות וקהל ממש גדול.
בנות היו צריכות ללבוש שמלות מסורתיות בשם "sayas". כשהייתי נער אמי לימדה אותי לבשל. לצערי, אין לי מתכונים מיוחדים לחלוק. אני מבשל את מה שכולם מבשלים כאן.
כשסיימתי את לימודי בחטיבת הביניים, המשכתי לבית ספר טכני כדי ללמוד להיות תופר. ביליתי שם 3.5 שנים, ובעקבותיהם התחלתי לעבוד מהבית, להכין בגדים להשתמש יומיומי ולאירועים מיוחדים.
בכל פעם שהיה לנו זמן פנוי בן דודי איריני ואני היינו בורחים לראות סרט, ואז בילינו במסעדות המקומיות ואחד טיילנו יחד.
ואז הבנתי עם תיאודורוס פנטלי, שהיה גם יליד קיתריאה.
אביו, פנטליס פנטלי, היה חוטב עצים ידוע באזור (הוא לא רק ייצר רהיטים אלא גם איקונוסטז פריט קדושה). הוא הגיע מכפר שכן בשם אקסומטוצ'י, אך עבר לקיתריאה בעקבות נישואיו לנערה מקומית בשם רבקה.
נולדו להם ילדים רבים ואחד מאותם ימים היה תיאודורוס. תחילה למד נגרות בסטודיו של אביו ואז עבר לניקוסיה כדי ללמוד על ייצור רהיטים ומסחר. כשסיים את לימודיו, חזר לקיתריאה, שם המשיך לעבוד עם אביו.
משפחתנו זכתה לכבוד רב. אחד מבני משפחתנו היה כומר, ששמו האב פטרוס , הוא היה אחיו של פנטליס.
עם הזמן תיאודורוס הצליח לפתוח עסק משלו ולפתוח סטודיו. הוא קיבל עמלות רבים בקיתריאה ובניקוסיה. הוא היה בעל מוניטין טוב מאוד והתעשר למדי.
לילדיו האחרים של פנטליס, שני בנים ושתי בנות היו גם משפחות משלהם. האח קיריאקוס ויניס (ג'ון) פנטלי נסעו לאנגליה לחפש עבודה ונשארו שם. בהתחלה הם עבדו במסעדה שבבעלות קרוב להם: הם בישלו וחיכו למבקרים. ואז הם התחתנו עם נשים קפריסאיות ונולדו להם ילדים ונכדים. לרוע המזל ג'ון נפטר בתחילת 2017.
תיאודורוס נסע פעם לבקר את אחיו ושהה אצלם שישה חודשים (בין השנים 1968 - 1969). אבל החליט לחזור לקפריסין.
היה לנו טקס מאוד צנוע, לא כמו החתונות הגדולות שהן פופולריות בקפריסין עכשיו. דברים כאלה היו יקרים ולא כולם יכלו להרשות לעצמם. אגב, החתונות הגדולות האלה הם דבר חדש. לפני כן אנשים היו מתחתנים במעגל קטן של משפחה וחברים.
זה גם כשקנינו בית בקהילה של אגיה מרינה. כעבור כמה שנים החלה מלחמת 1974 והפכנו לפליטים ועברנו לדרום המדינה. תיאודורוס התחיל לחפש עבודה והייתי צריך לטפל בשני ילדינו.
זו הייתה תקופה קשה.
כל המשפחות היו פזורות ואנחנו אפילו אפילו לא ידענו על מקום המשפחה של בעלי ואם הם בכלל חיים. הצלחנו לברוח מקיתריאה ממש לפני הגעתו של הצבא הטורקי - חבר משפחה אסף אותנו במשאיתו ויצאנו עם רק הבגדים שלבשנו.
בשנתיים הראשונות התאגורנו כמו כל שאר הפליטים - באוהלים מיוחדים הממוקמים בקוקינס (שנמצאת היום חלק מסטברולוס).
בילינו את כל הזמן באוהלים האלה. אבי נפטר שם המתקף לב.
לאחר שנתפס על ידי הצבא הטורקי, הוא עונה והוכה באמצעות קת רובה. הוא חולץ על ידי הצלב האדום, אך חזר אדם אחר. לאחרים לא היה כל כך בר מזל.
בהדרגה העניינים התחילו להשתפר לטובה. מצאנו מקום הגון לחיות בו. חלקנו מצאנו את קרובינו, ילדינו גדלו.
בעלי בילה שלוש שנים בחיפוש אחר עבודה ואז קיבלנו עבודה כנגר במפעל רהיטים בשם J&P (Joannou & Paraskevaides Co.), שם עבד לאורך עשר השנים הבאות עד לפרישתו. הרגשנו שיש שוב יציבות.
בעלי היה איש של כבוד. הוא היה מכובד וידוע, גם בקיתריאה וגם בניקוסיה. הוא תמיד ביקש לעזור לאנשים, מבלי לבקש דבר בתמורה.
הוא גם היה איש משפחה נהדר. תיאודורוס היה איש חכם. הוא הצליח להעביר את הידע והכישורים שלו לשני בנינו. אבל הכי חשוב שהוא הצליח ללמד אותם להיות אנשים ישרים.
שם העיירה בטורקיה Değirmenlik,
שרון אילני, Shoshy Gefen ואחד נוסף

פורסם על ידי ב-