יום שני, 7 בדצמבר 2020

קפריסין מחוז פאפוס, כנסיית ''איוס לוקאס'' בכפר ''אמבה'' שאליה עולים מאמינים הסובלים מבעיות בריאותיות, מיהו סנט לוקאס? Paphos: church of Agios Loukas Iatrou in Emba village

 קפריסין מחוז פאפוס, כנסיית ''איוס לוקאס'' בכפר ''אמבה'' שאליה עולים מאמינים הסובלים מבעיות בריאותיות, מיהו סנט לוקאס?

Paphos: church of Agios Loukas Iatrou in Emba village
הכנסייה של איוס לוקאס על שם ''נס סנט לוק'', ממוקמת בכפר אמבה Emba במחוז פאפוס והתפילות בכנסייה בעיקר על ידי מאמינים הסובלים מבעיות בריאותיות.
מי היה סנט לוק?
סנט לוק (השם החילוני, ולנטין וואינו-יאסנצקי) הוא קדוש של הכנסייה האורתודוכסית האוקראינית, נולד ב- 14 באפריל 1877 בעיר קרש, חצי האי קרים.
בסוף שנות השמונים של המאה העשרים משפחתו עברה לקייב.
בשנת 1920 נבחר לפרופסור לאנטומיה וכירורגיה באוניברסיטת טשקנט. במשך כל חייו הוא היה מסייע לעניים ביותר, מכיוון ששכרו היה נמוך, הוא היה בכלא, או כאשר הוצע לו כסף לטיפול כלשהו הוא ציין אנשים אחרים וביקש להעביר את הכסף ישירות אליהם.
סנט לוק כרופא פרסם ארבעים עבודות מדעיות. הוא גילה תגליות נהדרות בתנאים קשים. הוא עבד באופן אינטנסיבי במרפאות החוץ, סייר בכפרים והשתלט על המחלקה הכירורגית.
בשנת 1904, עם פרוץ המלחמה הרוסית-יפנית, הוא מצא את עצמו במזרח הרחוק, שם עבד כמנתח בהצלחה רבה. שם הוא פגש גם את אנה וסילייבנה לנסקיה, אשתו לעתיד, איתה נולדו לו ארבעה ילדים.
לאחר תום המלחמה עבד בבתי חולים פרובינציאליים שונים. הצלחותיו רבות כל כך עד שתהילתו מתפשטת במהירות והחולים מגיעים מכל מקום.
סנט לוק תמיד היה נוצרי נאמן. הוא לא איבד את תפקידו וקם וצפה בכל יישור השיניים ובאורתוזים, בימי שבת, ראשון ובימי החגים האורתודוכסים.
בחדר הניתוח תמיד הייתה לו דמותה של מריה הבתולה שמולה התפלל כמה דקות לפני כל ניתוח.
עם זאת, בראשית שנות העשרים של המאה העשרים, אחת מוועדות הבקרה של בית החולים בו עבד באותה עת, הורתה להסיר את האייקון של מריה הבתולה, וכתוצאה מכך סנט לוק סירב להיכנס לחדר הניתוח.
במקביל, אשתו של אחד מגורמי המפלגה התקבלה לבית החולים כמצב חירום, וביקשה לבצע ניתוח רק מוווינו-יאסנצקי, ולכן הבעל הבטיח לו שאם הניתוח יבוצע, למחרת התמונה תהיה במקומה. .
הניתוח הצליח, ובעל של המטופלת עמד בהבטחתו.
בשנת 1921 הוסמך לכהן ואחר כך ב1923 לבישוף מטשקנט. מאז שילב בין חובות פסטורליות וכהונות.
הוא נשאר רופא ראשי של בית החולים הכללי טשקנט, פעל מדי יום ולמד בבית הספר לרפואה, תמיד עם חלוקו וצלבו.
משנת 1922 ועד נשימתו האחרונה הוא חווה מעצרים, עינויים, גלות וקשיים. הוא נכלא והוגלה במשך אחת עשרה שנים בסך הכל. במשך כל הזמן הזה הוא עסק ברפואה ועוזר לנזקקים.
הסיבות לרדיפתו היו הרדיפה הכללית של השלטון אחר האורתודוכסים והסירוב המסוים של הבישוף לוק לתמוך ב"כנסייה החיה", הפיכה כנסייתית שבאמצעותה המשטר הסובייטי ביקש לשלוט בנאמנים.
סבל זה בעצם פגע בבריאותו.
באביב 1952 ראייתו התדרדרה, בעוד שבתחילת 1956 הוא התעוור לצמיתות מגלאוקומה.
בתשע השנים האחרונות לחייו הוא היה עיוור.
במהלך מלחמת העולם השנייה ניהל את בית החולים הצבאי בקרסנויארסק והיה גם הבישוף בעיר.
משנת 1946 ועד 1961, כשמת, הוא היה המטרופולין של סימפרופול. במקביל בשנת 1947 נאסר עליו לדבר עם סטודנטים, הם הפסיקו לקרוא לו למועצות רפואיות ופיטרו אותו כיועץ רפואי כי "הם ידעו שאין לו עבר ברור: בתי כלא, גלויות, דרשות" ומשום שהוא סירב ללכת בלי החלוק והצלב. בעבודתו ובאירועים אלה.
עם זאת, מכיוון שהתעניין בסבל אנושי, הודיע ​​כי הוא "מקבל כל יום למעט ימי ראשון וחגים, כל אדם שרוצה את עזרתו", וכתוצאה מכך מגיעים אינספור אנשים מכל רחבי קרים לדירתו מדי יום.
יש עדויות לכך שהארכיבישוף לוק הציג מתנות רוחניות רבות עוד בחייו. המטופלים התוודו כי הוא איבחן נכון את מחלתם עם מה שראה, שיש לו מתנה סברתית וכי הוא רפא אותם בתפילתו, במיוחד בשנים האחרונות לחייו, שכבר לא ראה להפעיל.
הארכיבישוף כבר היה בן 84. הוא הרגיש שהסוף שלו קרוב. בחג המולד 1960 הוא אבד בפעם האחרונה ובמשך שאר הזמן, זה הקדיש להטפה.
לבסוף, ביום ראשון, 11 ביוני 1961, יום בו חגגו כל הקדושים ברוסיה הקדושה, מת הארכיבישוף - דוקטור לוקאס.
הרשויות אסרו על הלווייה ללכת ברחובות הראשיים בעיר, למורת רוחם של אפילו גורמים חיצוניים. בסופו של דבר הם נאלצו לסגת, ההפגנה התקיימה בשדרה המרכזית של סימפרופול ונמשכה שלוש וחצי שעות.
אחרי מסע ההלוויה עקב המון אנשים, התנועה נעצרה, בעוד המרפסות, הטרסות והעצים עדיין היו מלאים באנשים. במקביל, התרחש אירוע פרדוקסלי, עם נחיל יונים שמסתובב מעל הלווייה במשך שעות, עד שהתהלוכה הגיעה לבית העלמין.
בנובמבר 1995 הוא הועלה כקדוש להחלטה של ​​הכנסייה האורתודוכסית האוקראינית, לאחר שוועדה מיוחדת עסקה לראשונה בחייו, בעבודותיו ובניסיו, שתועדו לאחר מותו.
ב- 17 במרץ 1996 הושבו שרידיו על ידי הארכיבישוף לזרוס וחברי הוועדה, מול כ- 40,000 משתתפים. כעבור שלושה ימים, ב- 20 במרץ 1996, הועברו שרידיו לבית המקדש הקדוש של סנט. שלישיה.
אומרים שלבו וחלקי מוחו נמצאו בלתי ניתנים להשחתה.
באותה שנה הוחלט לארגן מדי שנה כנס רפואי בשיתוף המטרופולין הקדוש ואוניברסיטת מדינת קרים לכבודו.
זכרו נחגג ב -11 ביוני.
שרון אילני וShoshy Gefen

פורסם על ידי ב-